ח״ג יט ע״א

פרק מה: ח״ג יט ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי, מנוקבא דתהומא רבא עלאה אשתכחת חד נוקבא, רוחתא דכל רוחין. והא אוקימנא לילית שמה. והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם. ובשעתא דאתברי אדם ואשתלים גופיה - אזדמנו על ההוא גופא אלף רוחין מסטרא דשמאלא. דא בעא לאעלא ביה, ודא בעא לאעלא ביה, ולא הוי יכלי. עד דגער בהו קודשא בריך הוא. ואדם הוה שכיב גופא בלא רוחא, וחיזו דיליה ירוקא הוה, וכל אינון רוחין סחרן עליה.
ב בההיא שעתא נחית עננא חד, ודחה לכל אינון רוחין. ובשעתא דא כתיב ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א כד), והא אוקימנא, דנוקבא אתעברת מן דכורא מן ההוא נפש דאדם, והיא אפיקת ההוא רוחא לנשבא ביה באדם; כליל מתרין סטרין כדקא חזי. הדא הוא דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב ז) - לנפש חיה ממש! ומאן דאסתפק בהאי - בגין דלא ידע אי חיה זו היא 'חיה תתאה' או 'חיה דשמה ישראל'; או מדכורא או מנוקבא. אבל לא כתיב "לנפש החיה", אלא לנפש חיה סתם, דמשמע כלא.
ג וכד קם אדם - הות נוקבתיה תקועה בסטרוי. וההיא נשמתא קדישא דביה הוה אסגי להאי סטרא ולהאי סטרא. וסגי להאי ולהאי בגין דהכי אתכלילת. לבתר נסר קודשא בריך הוא לאדם ותקין לנוקביה, הדא הוא דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב כב). את הצלע - הא אוקימנא כמה דאת אמר ולצלע המשכן (שמות כו כ). ויביאה אל האדם - בתקונהא ככלה לחופה.
ד כיון דחמת לילית דא - ערקת, והיא בכרכי ימא. ועד כען איהי זמינא לאבאשא בני עלמא. וכד זמין קודשא בריך הוא לחרבא רומי רשיעתא ולמהוי חורבן לעלמין - יסלק להאי לילית וישרי לה להאי חורבא, בגין דהיא חורבנא דעלמא. הדא הוא דכתיב אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח (ישעיה לד יד).
ה ובספרי קדמאי אמרי דאיהי ערקת מן אדם מקדמת דנא. ואנן לא תנינן הכי! בגין דהא נוקבא דא לא אשתכחת עמיה! אבל עד לא אתתקנת נוקבא דא עמיה דאדם כדקא יאות - הות מזדווגא עמיה. וכד האי אתתקנת עמיה כדקא יאות - ערקת היא לימא, וזמינא לאבאשא בני עלמא.
ו אסוותא להאי - בההיא שעתא דאזדווג בר נש באתתיה - יכוין לביה לקדושה דמאריה ולימא הכי: "עטיפא בקטפא אזדמנת - שארי שארי! לא תעול ולא תנפוק! לא דידך ולא בעדבך! תוב תוב! ימא אתרגישא! גלגלוי ליך קראן! בחולקא קדישא אחידנא! בקדושה דמלכא אתעטפנא!"
ז ולחפיא ליה לרישיה ולאתתיה עד שעתא חדא. וכן בכל זמנא עד תלת יומין לקליטה, דכל הרכבה דלא קולטת לתלת יומין - תוב ליתא קולטת. ובספרא דאנח אשמדאי לשלמה מלכא אמר תלתין יומין. ואמר דלבתר דסיים עובדא - לישדי מיין צלילן סוחרניה לערסיה. ונטורא דכלא לבתר:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0