פרק מו: ח״ג יט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א מאן דינקא לרביא - לא תזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים. ולבתר לא תניק ליה עד שעתא חדא כתרי מילין, או חד מיל אי לא יכלא בגין צערא דרביא בזמנא דאיהו בכי. ובדא לא מסתפי מנה לעלמין.
ב זכאין אינון צדיקייא דקודשא בריך הוא אוליף לון רזין עמיקין דלעילא ותתא! וכלא בגין אורייתא! דהא אורייתא מאן דישתדל בה - מתעטר בעטרין דשמא קדישא! דהא אורייתא שמא קדישא הוא, ומאן דישתדל בה - אתרשים ואתעטר בשמא קדישא! וכדין ידע ארחין סתימין ורזין עמיקין דלעילא ותתא ולא מסתפי לעלמין!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0