פרק נג: ח״ג כא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תווהו רבי חייא ורבי יוסי, וחדו בההוא ליליא. בתר דאכלו - פתח חבריה טייעא ואמר: אימא קמייכו מלה חד דאשתדלנא ביה האי יומא! האי קרא דכתיב מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה (תהלים סג א). דוד אמר שירתא כד הוה עריק מחמוי. ומאי אמר? אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם. אלהים אלי אתה - דהא בגבורה אחידא תדירא. אשחרך - וכי דוד היך יכיל לשחרא ליה לקודשא בריך הוא בארעא רחיקא, ואתתרך מארעא דשכינתא שריא?
ב אלא אף על גב דאתתרך מתמן - לא שביק דידיה לשחרא ליה לקודשא בריך הוא. ואנא שמענא - אשחרך - כמאן דאמר איזיל לאתחזאה קמך בר דלא יכילנא. כך אשחרך - בר דאנא לבר מאתר דשכינתא שריא. צמאה לך נפשי - דהא נפשאי וגופא דילי תאיבין לגבך לאתחזאה קמך, ולא יכילנא בגין דאנא בארץ ציה ועיף בלי מים - דהא ארץ ציה ועיף אקרי לבר מאתר דשכינתא שריא, בגין דמים חיים לא שכיח הכא. ומאן אינון 'מים חיים'? דא שכינתא דכתיב בה באר מים חיים (שיר ד טו). ועל דא ארץ ציה ועיף בלי מים כתיב.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0