ח״ג כב ע״ב

פרק נו: ח״ג כב ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פתח ההוא טייעא ואמר: בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח ז) תא חזי, כד קודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן - כל מלי דעלמא תתאה וכל עלאין ותתאין מתערין לקבליה. וכל אילנין דבגנתא דעדן פתחי שבחא לקבליה. הדא הוא דכתיב אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא (דה"א טז לג). ואפילו עופי דארעא - כלהו מרחשי שבחא קמיה. כדין שלהובא נפק ובטש בגדפוי דתרנגולא, וקרי ושבח למלכא קדישא, וקרי לבני נשא דישתדלון באורייתא, ובשבחא דמאריהון ובפולחניה. זכאה חולקיהון דמאן דקיימין מערסייהו לאשתדלא באורייתא!
ב כד אתי צפרא - פִתחין דדרומא נפתחין, ותרעי דאסוותא נפקין לעלמא. ורוחא דמזרח אתער ורחמי אשתכחו. וכל אינון כוכביא ומזלי דממנן תחות שולטניה דהאי בקר - כלהו פתחין שבחא וזמרין למלכא עלאה! הדא הוא דכתיב בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים. מה בעאן הכא בני אלהים דאינון מזמנין 'תרועה' בהאי 'בקר'? והא כל דינין אתעברו בזמנא דחסד אתער בעלמא!? אלא וַיָּרִיעוּ כל בני אלהים - הא אתבר תוקפא דדינין קשיין ואתבר חילא דלהון, כמה דאת אמר רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ (ישעיה כד יט).
ג וכל כך בגין דהאי בקר אתער בעלמא, ואברהם אתער ואתי למנטע אשל בבאר שבע. מלה דא הכי שמענא לה - בבאר שבע ודאי! וכתיב ויקרא שם בשם ה' אל עולם (בראשית כא לג).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0