פרק נז: ח״ג כב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פתח חבריה טייעא ואמר: הבקר אור והאנשים שלחו וגו' (בראשית מד ג). מאי הבקר אור? הכי אוליפנא. מהו 'בקר'? אלא בזמנא דאתי צפרא ודינין מתעברן וחסד בעא לאתערא - כל אינון דאתיין מסטרא דא, מבקרי לאתרייהו לזַמנא ברכאן לעלמא. ודא הוא הבקר אור - דהא רחמי מתיישבי בעלמא וחסד קאי באתריה - כדין הוא בקר אור, וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד).
ב תא חזי - כלא הוא בדרגין ידיען; ליליא הא ידיעא, בקר אור הא ידיעא. והוא דרגא עלאה דאשתכח ביה תדירא. אימתי? כד נהיר שמשא - שמשא ידיעא, והוא דרגא עלאה דמבסם לכלא ונהיר לכלא, כמה דאת אמר כי שמש ומגן ה' אלהים (תהלים פד יב). והאי 'בקר אור' נהיר משמשא ודא נהיר לליליא. בגין כך כלא תליא דא בדא! והאי בקר אור כד אתער - כל בני עלמא אתאחדן באחדותא בחדותא ומשתכחי בעלמא. "והשתא הא נהיר יממא! עידן רעותא הוא למהך באורחא!"
ג בריכו לון רבי חייא ורבי יוסי, ונשקו לון ברישייהו, ושדרו לון. אמר רבי חייא לרבי יוסי: "בריך רחמנא דתקין ארחנא קמן! ודאי קודשא בריך הוא שדר לון גבן! זכאין אינון דמשתדלי באורייתא ולא ארפין מינה שעתא חדא!" נפקו רבי חייא ורבי יוסי ואזלי לארחייהו. אמר רבי יוסי: "ודאי רחימותא דלבאי קשיר באלין טייעי!" אמר רבי חייא: "לא תווהנא על דא, דהא ביומוי דרבי שמעון אפילו צפרי שמייא מרחשן חכמתא, דהא מלוי אשתמודען לעילא ותתא".
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0