ח״ג כ ע״ב

פרק נ: ח״ג כ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי יוסי פתח ואמר: כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ (ירמיה לא יד). כה אמר ה' - הא אוקמוה בכל אתר דנביאה שרי למללא - הוי מלוי אשתמודען. והכא האי כה אמר ה' - קודשא בריך הוא. ומה אמר? קול ברמה נשמע.
ב הכי תנינן, דבההוא יומא דאתחרב בי מקדשא לתתא וישראל אזלו בגלותא - ריחיין על צואריהון וידיהון מהדקן לאחורא, וכנסת ישראל אתתרכת מבית מלכא למיהך בתריהון. בשעתא דנחתת אמרת: "איהך בקדמיתא ואבכה על מדוראי, ועל בני, ועל בעלי". כד נחתת - חמת אתרהא חריב, וכמה דמא דחסידי אתושד בגווה, והיכלא קדישא וביתא אתוקד באשא.
ג כדין ארימת קלא ואתרגישו עלאי ותתאי, ומטא קלא לעילא עד אתר דמלכא שרי ביה. ובעא מלכא לאהדרא עלמא לתהו ובהו - עד דנחתו כמה אוכלוסין וכמה משריין לקבלה. ולא קבלה תנחומין מנייהו. הדא הוא דכתיב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה - דלא קבלה מנייהו תנחומין. כי איננו - בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא לעילא ולא אשתכח בגווה. הדא הוא דכתיב כי איננו ולא כתיב "כי אינם".
ד אמר ליה רבי חייא, מאי רחל מבכה על בניה? אמר ליה: אוליפנא דהיא כנסת ישראל, ודא אנתו דיעקב ודאי, דכתיב ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט יח), וכתיב ורחל עקרה (בראשית כט לא). וכתיב התם מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט).
ה דבר אחר: כי איננו - כמה דאתמר איננו גדול בבית וגו' (בראשית לט ט). איננו - דהא אסתלק לעילא ואתרחיק מכלא! איננו בזווגא בה! איננו לאשתכחא שמיה רבא!
ו אמר רבי חייא: מאן אתר שריא לאתגלאה? אמר ליה: מבי מקדשא דתמן שריא. ולבתר אסחרת כל ארעא דישראל. לבתר כד נפקת מן ארעא - קמת על מדברא ויתיבת תמן תלת יומין. דברת אוכלוסהא ומשירייהא ויתבהא מבי מלכא. וקראת עלה איכה ישבה בדד וגו' (איכה א א). בכו רבי חייא ורבי יוסי.
ז אמר רבי יוסי, לא גלו ישראל מארעא ולא אתחרב בי מקדשא עד דישראל כלהו אשתכחו בחיובא קמי מלכא, ועד דדברי עמא אשתכחו בחיובא בקדמיתא! הדא הוא דכתיב עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ (ישעיה ג יב). דכיון דרישי עמא אזלין בחיובא - כל עמא אתמשכו אבתרייהו! רבי חייא אמר מהכא: ואם כל עדת ישגו. במאי הוי? בגין ונעלם דבר מעיני הקהל - דעיני עמא אינון רישייהו, דכל עמא אתמשכון אבתרייהו.
ח אזלו. עד דהוו אזלי - חמו חד אתר מדשנא בעשבין, ונהר מייא דהוה נגיד ביה. יתבו. עד דהוו יתבי - פרח חד עופא ורחיש קמייהו. אמר רבי חייא: "ניקום מהכא דודאי נגרי טורייא הכא משתכחין". קמו ואזלו. עד דאהדרי רישייהו - חמו אינון לסטין דרהטין אבתרייהו. אתרחיש לון ניסא ואשכחו קמייהו חד טינרא וחד מערתא ביה. עאלו תמן ויתבו כל ההוא יומא וכל ליליא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0