ח״א קיג ע״א

פרק כד: ח״א קיג ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' רבי חייא פתח ואמר, (זכריה ג א) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו - האי קרא אית לאסתכלא ביה, ויראני את יהושע הכהן הגדול, דא יהושע בן יהוצדק, עומד לפני מלאך ה', מאן מלאך ה', דא אתר צרורא (ס"א דנשמתין דצדיקיא צרירן) דנשמתיה דצדיק צרירא ביה, וכל אינון נשמתין דצדיקיא קיימין תמן, ודא הוא מלאך ה'.
ב והשטן עומד על ימינו לשטנו דא יצר הרע דאיהו משוטט ואזיל בעלמא, לנטלא נשמתין ולאפקא רוחין, ולמסטי לון לברייתא לעילא ותתא, ודא הוא בשעתא דאטיל ליה נבוכדנצר לאשא עם אינון נביאי השקר, והאי הוה מסטין לעילא בגין דיתוקד עמהון,
ג דהכי הוא אורחוי, דלאו איהו מקטרג אלא בזמנא דסכנה, ובזמנא דצערא שריא בעלמא, ואית ליה רשו למסטי ולמעבד דינא אפילו בלא דינא, כמה דאת אמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט. מהו לשטנו? דהוה אמר או כלהו ישתזבון או כלהו יתוקדון, דהא בשעתא דאתייהיב רשותא למחבלא לחבלא, לא אשתזיב זכאה מן חייבא,
ד ובגין כך בשעתא דדינא שרייא במתא, בעי בר נש לערקא עד לא אתפס תמן, דהא מחבלא כיון דשרי, הכי נמי עביד לזכאה כחייבא, וכל שכן דהוו תלתיהון כחד, והוה תבע דיתוקדון כלהו, או ישתזבון כלהו, בגין דכד אתעביד ניסא, לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא, אלא כלא כחדא, או ניסא או דינא.
ה אמר לו רבי יוסי, ולא, והא בזמנא דבקע קב"ה ימא לישראל, הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבשתא, ומייא הוו תבין מסטרא אחרא וטבעין לאלין ומתין, ואשתכח ניסא הכא ודינא הכא כלא כחדא,
ו א"ל ודא הוא דקשיא קמיה, דכד קב"ה עביד דינא וניסא כחדא, לאו באתר חד ולא בביתא חדא, (דאשתכח כלא כחדא), ואי אתעביד, קשיא קמיה, דהא לעילא לא אתעביד כלא אלא בשלימו כחדא, או ניסא או דינא באתר חד ולא בפלגו.
ז בגין כך לא עביד קב"ה דינא בחייביא, עד דאשתלימו בחובייהו, הה"ד (בראשית טו טז) כי לא שלם עון האמורי עד הנה וכתיב (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה, ועל דא הוה אסטין ליה ליהושע דיתוקד בהו, עד דאמר ליה (זכריה ג ב) יגער ה' בך השטן, מאן אמר ליה, דא מלאך ה' (ואתמר ויאמר ה' אל השטן),
ח ואי תימא ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך וגו', תא חזי, הכי נמי למשה בסנה, דכתיב (שמות ג ב) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, וכתיב וירא ה' כי סר לראות, לזמנין מלאך ה', ולזמנין מלאך, ולזמנין ה', ובגין כך א"ל יגער ה' בך השטן, ולא אמר הנני גוער בך.
ט תא חזי, כגוונא דא ביומא דאשתכח דינא בעלמא, וקב"ה יתיב על כרסייא דדינא, כדין אשתכח האי שטן דאסטי לעילא ותתא, ואשתכח איהו לחבלא עלמא, וליטול נשמתין.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0