פרק יז: ח״א קפח ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. רבי חייא פתח (קהלת יא ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו', תא חזי, כמה אתחזי ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי, ולאזדהרא בעובדוי קמי קב"ה, בגין דכמה שליחן וכמה ממנן אינון בעלמא, דאינון אזלין ושאטין, וחמאן עובדיהון דבני נשא וסהדין עלוי, (ז"ח עלייהו) וכלא בספרא כתיבין.
ב ותא חזי, בכל אינון חובין דאסתאב בהו בר נש בהאי עלמא, דא איהו חובא דאסתאב ביה בר נש יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי, מאן דאושיד זרעיה בריקניא, ואפיק זרעא למגנא בידא או ברגלא ואסתאב ביה, כמה דאת אמר (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע,
ג בגין דא לא עאל לפרגודא, ולא חמי סבר אפי עתיק יומין, כמה דתנינן כתיב הכא לא יגורך רע, וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', ובגין כך כתיב (ישעיה א טו) ידיכם דמים מלאו, זכאה חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא, וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה.
ד תא חזי בבקר זרע את זרעך, האי קרא אוקמוה. בבקר דא הוא בזמנא דבר נש אתקיים בחיליה ויהא בעולימו, כדין אשתדל לאולדא בנין באיתתא דחזיא ליה, דכתיב בבקר זרע את זרעך,
ה דהא כדין זמנא איהו, כמה דאת אמר (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה, ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי, דכתיב (שם ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער, לא יבושו בההוא עלמא, בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלוי, דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא, כההוא דאוליף ליה לבריה דחילו דמריה בארחוי דאורייתא,
ו תא חזי, מה אמר באברהם דכתיב (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ועל דא ההוא זכו קיימא ליה בההוא עלמא לגבי כל מאריהון דדינא,
ז ובגין כך בבקר זרע את זרעך. ולערב אל תנח ידך אפילו ביומי דזקנה דאיהו זמנא דסיב בר נש, (לא יימא כבר אשתדלית ודי לי, או כבר אשתדלית ולא יכילנא, והשתא דאנא סיב לית אנא בעי, עם כל דא) מה כתיב, אל תנח ידך, לא ישבוק מלאולדא בהאי עלמא, מאי טעמא, בגין דלא תדע איזה יכשר, הזה או זה לפני האלהי"ם, בגין דיקומון בגיניה בההוא עלמא.
ח ועל דא כתיב (תהלים קכז ג) הנה נחלת ה' בנים, דא צרורא דנשמתא, סטרא דעלמא דאתי, ולהאי נחלה מאן זכי ליה לבר נש, לאעלא בההוא נחלת ה', בנים, אינון בנין זכאן ליה לנחלת ה', ועל דא זכאה ההוא בר נש דזכי לון דיוליף לון ארחוי דאורייתא כמה דאתמר:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0