ח״א קפח ע״א

פרק יח: ח״א קפח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ותסר בגדי אלמנותה מעליה וגו' תא חזי תמר בת כהן הות, וכי סלקא דעתך דאיהי אזלא בגין לאזנאה עם חמוה, דהא איהי צניעותא אשתכחת בה תדיר, אלא איהי צדקת הות, ובחכמה עבדת האי, דהא איהי לא אפקרת גרמה לגביה, אלא בגין דידיעה ידעת וחכמתא אסתכלת, ועל דא איהי אתת לגביה, למעבד (עמיה) טיבו וקשוט, ועל דא אתת (להדיה) ואשתדלת בעסקא דא.
ב תא חזי, בגין דאיהי ידעת ידיעה ואשתדלת בעסקא דא, קב"ה עבד סיועא תמן בההוא עובדא, ואתעברת מיד, וכלא הוה מניה. ואי תימא אמאי לא אייתי קב"ה אינון בנין מאתתא אוחרא, אמאי מן דא, אלא ודאי איהי אצטריכא לעובדא דא, ולא אתתא אחרא.
ג תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה, ואתו מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא, ואלין תרין נשין דא כגוונא דדא, תמר ורות דמיתו בעלייהו בקדמיתא, ואינון אשתדלו לעובדא דא,
ד תמר אשתדלת לגבי חמוה דאיהו קריב יתיר לבנוי דמיתו, מאי טעמא איהי אשתדלת לגביה, דכתיב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה, ובגין דא אשתדלת בעובדא דא לגבי חמוה.
ה רות מית בעלה, ולבתר אשתדלת בעובדא דא לגביה דבעז, דכתיב (רות ג ז) ותגל מרגלותיו ותשכב, ואשתדלת בהדיה, ולבתר אולידת ליה לעובד, ואי תימא אמאי לא נפיק עובד מאתתא אחרא, אלא ודאי היא אצטריכת ולא אתתא אחרא, ומתרין אלין אתבני ואשתכלל זרעא דיהודה, ותרווייהו בכשרות עבדו, למעבד טיבו עם אינון מיתייא, לאתתקנא עלמא לבתר.
ו ודא הוא כמה דאתמר (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו, דהא כד הוו חיין בקדמיתא לא הוה בהו שבחא, (ז"ח ולבתר הוה בהו שבחא) ותרווייהו אשתדלו למעבד טיבו וקשוט עם אנון מיתייא, וקב"ה סייע בההוא עובדא, וכלא הוה כדקא יאות, זכאה איהו מאן דאשתדל באורייתא יממא וליליא, כמה דאת אמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך וגו':

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0