ח״ג קפג ע״ב

פרק יא: ח״ג קפג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ומשם בארה הוא הבאר (במדבר כא טז). מאי שנא דהכא בארה ולבתר באר? אלא 'בארה' - לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא ונחתי לתתא. 'באר' - בשעתא דיצחק מלייא ליה. היא הבאר - הוא כתיב. ורזא דא כמה דכתיב ועבד הלוי הוא (במדבר יח כג).
ב ר' אבא אמר בכל אתר הוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא וכללא עלאה. ה' נוקבא, ו' דכר, א' כללא דכלא, דהא א' בשלימו שריא. זכאין אינון ישראל! אע"ג דאינון לתתא אינון אחידן בכללא עלאה דכלא! ובגין כך כתיב הוא עשנו ולא אנחנו (תהלים ק ג) באל"ף כתיב - כללא דו"ה וא' דכליל כלא.
ג ר' שמעון אמר רוח דמיא דא הוא רוח הקדש דנשב בקדמיתא, כמה דאת אמר הפיחי גני (שיר ד טז). לבתר נזלין מייא למליא לה. הדא הוא דכתיב ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז יח) - ישב רוחו בקדמיתא, ולבתר יזלו מים. ועד לא נשיב האי רוחא - לא נזלין מייא. מאי קא משמע לן? משמע דבעי בכלא לאתערא מלה בעובדא או במלה או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא - עד דרוחא לא נשיב - לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח.
ד הוא הבאר - היא הבאר קרינן. מאי שנא בקדמיתא בארה והשתא באר? אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא, והשתא דקאמר הוא, כללא דדכר ונוקבא, אקרי באר. ובאתר דאשתכח דכר - אפילו מאה נוקבא - דכר קרינן לכלא.
ה אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים (במדבר כא טז) - בגין דהאי באר - לא אעדי באר מנייהו. ואי תימא היך יכלין לשאבא מניה כלא? אלא איהו נפיק לתליסר נחלין, ונביע אתמלי ונפיק לכל סטרין. וכדין הוו ישראל בשעתא דשארן ובעיין מייא קיימין עליה ואמרי שירתא. ומה אמרי? עלי באר (במדבר כא יז) - סלקי מימיך לאנפקא מיין לכלא ולאתשקאה מנך! וכן אמרי תושבחתא דהאי באר - באר חפרוה שרים וגו' (במדבר כא יח). מלה קשוט הוו אמרי וכך הוא.
ו מהכא אוליפנא, כל מאן דבעי לאתערא מלין דלעילא, בין בעובדא בין במלה, אי ההוא עובדא או ההוא מלה לא אתעביד כדקא יאות - לא אתער מדי. כל בני עלמא אזלין לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא, אבל זעירין אינון דידעין לאתערא. וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות. אבל אי לא ידעי למקרי ליה - לאו איהו קריב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת (תהלים קמה יח). מאי באמת? דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות. וכן בכלא.
ז אוף הכא הוו אמרי ישראל הני מלין, מלין דקשוט, בגין לאתערא להאי בירא ולאשקאה לון לישראל. ועד דאמרי הני מלי לא אתער. וכן אפילו באינון חרשי עלמא דמשתמשי בזינין בישין! עד דעבדי עובדוי דקשוט לגבייהו - אי לא אמרו מלי דקשוט בגין לאמשכא לון בהני גווני דבעיין - לא מתערין לגבייהו! ואפילו דצווחי כל יומא במלין אחרנין או בעובדא אחרא - לא משכין לון לגבייהו לעלמין ולא מתערין לקבלייהו.
ח תא חזי כתיב ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר וגו' (מ"א יח כו) מאי טעמא? חד דלאו רשו בההוא בעל בהאי. ועוד דמלין לא מתכשרן בינייהו, ואנשי לון קב"ה מנהון. הדא הוא דכתיב ואתה הסבות את לבם אחורנית (מ"א יח לז). זכאן אינון צדיקייא דידעי למקרי למאריהון כדקא יאות!
ט אמר רבי שמעון הכא בעינא לגלאה מלה. תא חזי כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות - הא ודאי מתערי לקב"ה לאמשכא מלין עלאין דמתכשרן. ואי לא - לא אתכשר לגבייהו. אי הכי - כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מלין!? מאי חשיבו דלהון דצדיקייא דידעי עקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאלין אחרנין דלא ידעי כל כך?
י אלא אלין דלא ידעי עקרא דעובדא כולי האי, אלא סדורא בעלמא ולא יתיר - משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה, דלא טס באוירא, ד'שגיחו' אקרי.
יא ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא - מפקי ברכאן מאתר דמחשבה, ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות, עד דמתברכן עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון! דהא קב"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון. בשעתא דקארון ליה - הוא זמין לון. בשעתא דאינון בעאקו - הוא לגבייהו. הוא אוקיר לון בעלמא דין ובעלמא דאתי! הדא הוא דכתיב כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי (תהלים צא יד):

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0