ח״ג ערז ע״ב

פרק ו: ח״ג ערז ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא וגו' ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד ה) - פקודא (ט"ו) דא - חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת. ואינון י"ב ירחין אינון מדילה, דהא 'שנה' איהי כלה, ולית כלה בר בי"ב ירחין דכתיב עומד על שנים עשר בקר (מ"א ז כה) (דה"ב ד ד). והואיל ולית תקונא דכלה בר בי"ב - אצטריך חתן למחדי לה ולביתה, לה ולתקונהא, כגוונא דלעילא. ועל דא יעקב כתיב ביה ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא) - אבני המקום י"ב הוו. ומאן דחדי לכלה - חדי לעולימתהא; ועולימתן י"ב הוו. וכלא איהו רזא דשנה. בגין כך אצטריך חתן למחדי באתתיה שנה אחת.
ב והא אוקימנא דחדוה דא לאו דיליה היא אלא דילה דכתיב ושמח את אשתו - "וישמח את אשתו" לא כתיב אלא ושמח - יחדי לכלה. כגוונא דא לאו חדו לכלה בר בגופא ותקונהא. ומאן חדי לון? צדיק. ועל דא נקי יהיה לביתו. נקי - דלא יעמול במלי דעלמא, דיהא ביה רעוא למחדי לה. נקי מכלא - נקי למסין ולארנונין וגולגלתין, נקי דלא יפוק לחילא לאגחא קרבא. לאשתכחא חדוה עילא ותתא ולאתערא חדוה לעילא. זכאין עמא קדישא דמאריהון חדי בהון! זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0