פרק יב: ח״ג ערט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ובזמנא דנוקבא פתיחא - כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק. ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף. דחד איהו עני ורוכב על חמור (זכריה ט ט), וחד איהו בכור שורו (דברים לג יז) - דא משיח בן יוסף. והאי איהו כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור (שמות כא לג). ובגין דא אקרי משיח בר נפלי. ואיהי נפלת בתרייהו. ואתמר עלה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ואנת הוא בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו (שמות כא לד) - דא משיח בן יוסף דעתיד לאתקטלא....
ב נחת בגיניה... דודאי ארבע גליות הוו. תלת לקבל תלת קליפין דאגוזא דאינון תהו - קו ירוק קליפה ירוקא דאגוזא תניינא בהו - אבנין מפולמין דאינון סלעים תקיפין. דמארי מתניתין פסקו מנייהו כמה פסקות ונקיבו לון לאפקא מיא דאורייתא. ובגין דא אתקריאו אבנים מפולמות דמנייהו מיין נפקין. קליפה תליתאה דקיקא - גלותא תליתאה דהוה זעיר, והאי איהו וחשך. גלותא רביעאה - תהום רבה, חלל דאגוזא. והאי איהו וחשך על פני תהום.
ג ואתקרי בור דנפל שמה שור - דא דכתיב ביוסף בכור שורו הדר לו דאתמר ביה וישליכו אותו הבורה - נוקבא בישא, והבור רק - דכורא. רק בלא תורה - אבל נחשים ועקרבים יש בו. ודא גלותא רביעאה! דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים! רמאים כנחשים, ועקרבים - דעקרין מלי דרבנן ודיינין לשקרא. עלייהו אתמר היו צריה לראש (איכה א ה).
ד ויפן כה וכה וירא כי אין איש דישראל באלין רשיעייא ערב רב! ודא בסוף גלותא. ובגין דא - קץ דפורקנא נוקב עד התהום רבה. ורעיא מהימנא! תהום הוא המות בהפוך אתוון, ולית 'מות' אלא עניותא. אנת נחיתת תמן! והא קא אתבריר לעילא קמי תנאים ואמורים, וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייעא לך.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0