ח״ג ערח ע״ב

פרק יא: ח״ג ערח ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אדהכי הא נונא רבא אזדמן לגביה ואמר: רעיא מהימנא! איתן מושבך ושים בסלע קנך! תניא דמסייע לך! דהא נונין - בסלע קנא דלהון! איתן - בהפוכא תניא. איתנים - בהפוך אתוון תנאים. אסתמר מנייהו - דהא אנת כבד פה וכבד לשון. ומאן דבעי לאתקפא בסלע דנוני ימא דמארי מתניתין דאינון תנאים - בעי למהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא, דתמן
ב כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב (חבקוק ב ג), ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא. מאן הוא דנחית לתהום רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת! דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז). כמה מארי מתניתין דבעו לנחתא לעומקא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפרקנא, ונחתו תמן ולא סליקו. ואע"ג דלישנהון הות כפטיש יפוצץ סלע - חליש פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע. ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו - אתא חויא לנשכא ליה. ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רבא - ולא סליקו מתמן.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0