פרק יח: ח״ג רפ ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ועוד אמר בוצינא קדישא: ודאי אנת הוא כלא, דאמר אם יהיה נביאכם וגו' (במדבר יב ו)! ובגין דא כד אתגלייא אימא עלאה לך - אמרת אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). בגין דאיהי רחמי אתמר בה לא יבער הסנה.
ב וחמש נהורין אית לה דאתקריאו 'קרני החמה' עד הוד, ומתמן עד הוד הוו נהרין בך רעיא מהימנא. והאי איהו 'ונתן הוד למשה' לאשתמודעא דכלהו לך אתייהיבו אפילו עד הוד. ובגין דא פני משה כפני חמה. ואלין חמש סלקין לחמשין תרעין דבינה.
ג ובאלין חמש דאתמר דאינון חמש אור דיומא קדמאה דאינון לקבל חמש אצבען דימינא - אתחזיא לך בסנה. בגין דעתיד אנת לאפקא זרעא דאברהם מן גלותא דאיהו דרגא ימינא ומתמן בינה איהו רחמים גמורים, 'יד הגדולה'. אבל מסטרא דגבורה - 'יד החזקה' - חמש רקיע ביום שני לקבל חמש אצבען דשמאלא. אבל מסטרא דדרגא דילך ובני ישראל יוצאים ביד רמה - דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין לקבל חמש אצבען. ה' ה' ה'. ה' אצבען דיד ימין, וה' דיד שמאל, ותרין דרועין ותרין שוקין וגוף דאינון חמש דסלקין י"ה.
ד אמר ליה רעיא מהימנא: בריך אנת לאמא עלאה! אבל האי י"ה שויה לה ה' בגין מטה האלהים דאיהו ו'. ואמר: ודאי הכי הוא! אמר ליה רעיא מהימנא: בוצינא קדישא! לאתתקפא מלין דילך! ד'מראה' איהי לימינא. חשוב במראה דאתמר ביה במראה אליו אתודע, ותשכח רמ"ח דסליק בחשבן אברהם. אמר בוצינא קדישא: בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו דאתמר ביה במראה אליו אתודע, ולבתר דאמרת אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה דאדכיר ביה ה' זמנין הסנה - כען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין אלין דאינון בחמשה חומשי תורה. קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה.
ה אמר ליה: בוצינא קדישא! האי מראה לזמנין איהו באות ה' - המראה הגדול (שמות ג ג), ולזמנין איהו באות ב' - במראה אליו אתודע (במדבר יב ו), ולזמנין במ' - ממראה מתניו ולמטה (יחזקאל א כז), ולזמנין בכ' - כמראה אדם עליו (יחזקאל א כו), ולזמנין בו' - ומראה כבוד ה' (שמות כד יז), ולזמנין למראה. לא הוה ליה למהוי תוספת את כלל בר ב' מן במראה! אלא ודאי האי מראה כלילא איהי מעשר ספירן, וכל את אחזי ספירה דילה כגון כמראה - באת כ' - אחזי על כתר. והכי שאר אתוון - כל חד אחזי על ספירה דילה. ולא צריך לארכא הכא. ולחכימא ברמיזא.
ו וכמה חזיונות אית לה ודמיונות ומראות אית לה. וכלא אשתמודע בעין השכל דלבא דאתמר בה הלב יודע הלב מבין. ומה דאמר וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא) - דמיון דלאו איהו אלא בשכל דלבא, ולאו בדמיון דעינא. הדא הוא דכתיב ואל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה מ כה), ואל מי תדמיון אל (ישעיהו מ יח). ואית חזיונות כגון החוזים בכוכבים. אבל חזיון דנבואה - איהו כחזיון לילה.
ז דמיונות וחזיונות - כגון המבין דבר מתוך דבר והמדמה דבר לדבר. אבל 'מראה' דאיהי בעין השכל - איהי כאור דנהיר בבת עינא. דבת עינא איהי אוכמא - שחורה אני ונאוה. אור דנהיר בה - ההוא חוורו דלגו. והאי בת עינא איהי נר מצוה. נהורא דנהיר בה מלגו - ותורה אור.
ח אמר בוצינא קדישא: היינו מאי דאמינא, דכען באורייתא אתגליא לך קב"ה ושכינתיה, והאי איהו ה' במראה אליו אתודע - במראה - אימא עלאה אתידע לך בדעת - בן יה. בחלום אדבר בו - ה"א בתראה -
ט חלמא בסתימו דעיינין. ובגין דא אתקריאת אספקלריא שאינה מאירה. נבואה איהי 'מראה' בפתיחו דעיינין. ושלשה גוונין בעינא - לקבל תלת אבהן דבהון נהירא בת יחידאה. תרין כנפי עינא - נצח והוד - מראה לא אתחזיא אלא בהון. כד אינון פתיחין איהי 'מראה בהקיץ', וכד אינון סגירין איהו 'מראה בחלום'.
י אמר ליה רעיא מהימנא: בריך אנת לקב"ה! קום אשלים פקודין לאנהרא מראה עלאה בהון לקב"ה. אמר ליה בוצינא קדישא: י' איהי בת עינא - כי נר מצוה. ותורה אור, ו' דנהיר ביה ה'. תלת גוונין דעינא ותרין כנפי עינא - חמש אור נהרין בה מלגאו. ה' עלאה דאיהי 'אור המראה'. עד כאן.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0