פרק כג: ח״ג רפא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א (יברכך ה' - פרשת נשא קמ"ו ע"ב) והיה ביום הניח ה' אלהיך וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' (דברים כה יט) - פקודא דא להכרית זרעו של עמלק, דהא קב"ה אומי דלא יחזור על כורסיה עד דיטול נוקמא מניה. פתח רעיא מהימנא ואמר: ודאי בגין דא הוו אזלי במדברא ועל ימא, ולא ייעלון בארעא דישראל עד דיטול נוקמא מניה דעמלק.
ב עמלק - מאן הוא לעילא? דהא חזינן דבלעם ובלק מתמן הוו נשמתין דילהון, ובגין דא הוו שנאין לישראל יתיר מכל אומה ולישן. ובגין דא עמלק רשים בשמיהון - עם מן בלעם, לק מן בלק. ודכר ונוקבא אינון עמלק. ועלייהו אתמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג כא).
ג כגוונא דאית בישראל ד' אנפין - יעקב ישראל רחל לאה; ישראל עם לאה, יעקב עם רחל, לקבל ופני נשר לארבעתם (יחזקאל א י). הכי אית ד' אנפין לעמלק - קסם ונחש עמל ואון. עמל רשים בעמלק. והמן דהוה מסטרא דעמלק - ישוב עמלו בראשו (תהלים ז יז). וכל אלופי עשו מעמלק הוו. ולעילא עמלק - סמא"ל. עמל נחש. און ומרמה - דמפתי ליה לבר נש למחטי לקב"ה. עמל קסם - ק' מן עמלק, סם מן סמאל. נחש - אל מסמאל (כאן חסר)...
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0