פרק כה: ח״ג רפא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ושכינתא איהי לבנה - לבון ההלכה. רחמי - מסטרא דחסד. ואתקריאת חמה - ברה כחמה מסטרא דגבורה. פני משה כפני חמה. סיהרא אפילה - מעוט דסיהרא. שפחה דילה, גהינם. חמה בישא - שפחה דיליה שבתאי. לקותא דנהורין. חילול שבת. שפחה דילה דאהדרת עורף לגבירתה בכל יומא ויומא, ואתגברת עלה בחובין דישראל בנה. הדא הוא דכתיב ושפחה כי תירש גבירתה - דשולטנותא דשפחה לא הוי אלא ביומא תניינא בגהינם וברביעי בלקותא דנהורין. ואתהדרת לשלטאה בכל יומא ויומא.
ב ובת מלך אסירא בסרכות בבית הסהר בגלותא דילה. ואיהי קינא דסמא"ל בין ככביא. וקב"ה אומי אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' (עובדיה א ד). ושכינתא נגה - ונגה לאש. ומהכא קרו לבי כנישתא אשנג"ה.
ג אש מאדים - לישנא דאודם - טור אודם פטדה. נוגה - אשא חוורא. ותרווייהו פני חמה ופני סיהרא, נצח והוד, אינון דנטלו חוורו מחסד וסומקו מגבורה. אהרן ודוד מתמן הוו. חד נטיל רחמי וחד נטיל דינא. דוד מסטרא דשמאלא - והוא אדמוני. אהרן - איש חסד. ותרווייהו נביאי קשוט. מתמן פני משה הוו נהירין בנבואה - דבינה איהי חמה עלאה, מתמן נבואה דיליה.
ד בהון עשו חייבא עבד אדום. ונוקבא דיליה מאדים - איהי שפיכות דמים דישראל. וגרמא דמטרוניתא אתקיים בה נתנני ה' בידי לא אוכל קום (איכה א יד), נתנני שוממה כל היום דוה (איכה א יג) - הוד - דוה אתהדר. דנצח והוד לקבלייהו יכין ובועז, שניהם אשר הבית נשען עליהם. דבי כנישתא אתקריאת על שמייהו אש נוגה כדקא אמינא.
ה ושפחה רעה איהי קבורה, ובה אסירא לגבירתה. ואיהי שבתאי - קרה ויבשה בקבורתא דעפרא. ואיהי מות דעניותא דאורייתא. ואיהי קבורת עני. מכוסה בה בשבע מיני מדורות דגהינם. דאיהי כלילא משבע כוכבייא כמה דשבת מלכתא כלילא משבע. ואינון שבע כוכבייא מסטרא דגבירתא - שבע שני השבע, מסטרא דשפחה - שבע שני הרעב דעלייהו אמר נביא לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' (עמוס ח יא).
ו גבירתה - גן. שפחה - אשפה מטונפת מסטרא דערב רב. אשפה מעורבת בגן - לגדלא זרעים מסטרא דעץ הדעת טוב ורע. מסטרא דעבודה זרה אתקריאת שבתאי. לילית - אשפה מטונפת כלילא מכל מיני טנוף ושרץ דזרקין בה כלבים מתים וחמורים מתים. בני עשו וישמעאל קבורים בה דאינון מתים קבורים בה. ואיהי קבר דעבודה זרה ערל וטמא - דקברין בה ערלים דאינון כלבים מתים. שקץ וריח רע מטונף מוסרח. דשפחה בישא איהי סרכא דאחידת בערב רב. מעורבים בישראל ואחידת בעצם ובשר, דאינון בני עשו וישמעאל. עצם מת ובשר טמא. בשר בשדה טרפה דעלה אתמר לכלב תשליכין אותו (שמות כב ל).
ז וכגוונא דאית תריסר מזלות מסטרא דטוב - הכי אית תריסר מזלות מסטרא דרע. הדא הוא דכתיב שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאים לְאֻמֹּתָם (בראשית כה טז), דזה לעומת זה עשה האלהים. ורשיעייא אינון אבי אבות הטומאה דאינון טמא מת ושרץ דמטמא לבר נש מאוירו ומתוכו ומגבו. ואפילו תוך תוכו דכהנא מסתאב בהון. ובגין דא ועל כל נפשות מת לא יבא (ויקרא כא יא) - דרשע קרוי מת. ובוצינא קדישא! לאביו ולאמו לא יטמא (ויקרא כא יא)!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0