ח״ג רפב ע״א

פרק כו: ח״ג רפב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א הכא אשכחנא אסוותא לגבִי, דאתמר בי ויתן את רשעים קברו (ישעיהו נג ט). בתר דקבורה דא בגין אבא ואימא דאינון בגלותא עם ישראל - אתקיים בי קרא לאביו ולאמו לא יטמא. אליהו לא תתעכב מלנחתא! דאע"ג דאנת כהנא - לאביו ולאמו לא יטמא! דהא קב"ה ושכינתיה בגלותא דאיהי קבורה לון, ואנא קביר בינייהו. באומאה עלך בשם ה' חי וקיים - לא תתעכב מלנחתא! מלאכין קדישין מארי דגדפין! באומאה עלייכו - טולו אומאה דא וסליקו לה על גדפייכו! שבועת ה' בח"י צדיק וקיים עמודא דאמצעיתא. טולו אומאה דא וסליקו לה על גדפייכו במטרוניתא ביקרא דילה לגבי קב"ה.
ב מלאכין עילאין שליחן דקב"ה מימינא! ומלאכין שליחן דיליה משמאלא! ומלאכים דאבא ואימא - יהון סחרין לה עילא ותתא. ומכסין לה באת ו' בשית גדפין דיליה דאתמר ביה שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיהו ו ב). דשבועה דיליה דאיהי ה' רביעאה, ובשתים יכסה רגליו דילה ובשתים מעופפים לה.
ג ואנת אליהו דסליקת לעילא לעילת העילות, והוא טעין לך מכל טוב נחית לגבה, ותהוי כרוב תחותה לנחתא בך מלאה כל טוב. ומלאכין דאבא ואמא דאינון י"ה - אסחרו לך בנחיתו דילה. ומלאכין דבעלה - ברא דאבא ואימא ו' - כסיאו לה. ומעפפין לה בשית גדפין אבגית"ץ, ובל"ו דתליין מנייהו בחושבן לו - ודאי איהו שרפים עומדים ממעל לו. ונחיתת ה' טמירא ומכוסה בהון. ומלאכין דאינון דצדיק ח"י עלמין - אסמיכו לה עלייכו כחיוון דסמכין לכורסייא דעל גביהון.
ד דה"א דאצילות דשמא דה' איהי סמיכת לכלהו - לית לכון לפרחא לעילא ולנחתא לתתא בר מינה, כאברים דגופא דלית להון תנועה בר מנשמתא. דאברין דאית לה - אתפשטו עלייכו לסמכא לכון בהון. דהכי איהי ה' כימא. אי אית לה מאנין - מתמליין מינה ומתפשטין בהון כנחלין דמתפשטין מן ימא על ארעא. ואי לאו - איהי ה' בגרמא יחידאה, בלא אתפשטותא דנחלין.
ה הכי מאנין דשכינתא - אינון מלאכין קדישין לעילא וישראל לתתא - אי אית בהון מארי מדות, מארי חסד חסידים גבורים, מארי תורה נביאים וכתובים צדיקים אנשי מלכות (דאתמר בהו ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך (דניאל א ד) בעמידה דצלותא בהיכלא דמלכא - אדני, מלכא דילה ה'), והם חכמים ונבונים ראשי ישראל, ולא ראשי ערב רב דאתמר בהון היו צריה לראש - איהי אתפשטת עלייהו בעשר ספירן דילה. בההוא זמנא נחית עלת העילות ביו"ד ה"א וא"ו ה"א לנחתא עלייהו לאקמא שכינתא עלייהו.
ו ובזמנא דויפן כה וכה וירא כי אין איש (שמות ב יב) - איהי אמר שלמה אהיה כעוטיה (שיר א ז) - מעוטפת בגרמה, דלא אתפשטת עלייהו. וקודשא בריך הוא צווח עליה ואמר איכה ישבה בדד (איכה א א)!
ז אדהכי קם בוצינא קדישא ואמר: רבון עלמא! הא הכא רעיא מהימנא דאתמר ביה והאיש משה ענו מאד (במדבר יב ג)! עד כען - וירא כי אין איש. הא הכא והאיש משה! דשקיל כשתין רבוא דישראל, וביה מ'מכון ש'בתו ה'שגיח - דביה אתמר לגבי דרא דגלותא בתראה וה' הפגיע בו את עון כלנו (ישעיהו נג ו). ואיהו כליל בעשר מדות דבגינייהו אמרת לא אשחית בעבור העשרה (בראשית יח לב). נחית עליה לאשגחא על עלמא וקיים מילך! דאנת קשוט וכל מילך קשוט!
ח דאיהו גמל חסד עם שכינתא וקטיר שפחה דילה בגבורה למהוי שפחה אסירא תחות גבירתה בקשורא דתפלין, ואשתדל בגינה בתורת אמת - תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב ו). ואשתדל בה בנביאים וכתובים; בנביאי - בכמה נחמות, בכתובים - בעשר מיני תהלים. בצדיק - בח"י ברכאן דצלותא.
ט ומארי מתניתין לא אשתמודען ליה לרעיא מהימנא. אליהו! באומאה עלך בשמא דה' ובשמיה מפרש - גלי ליה לכל רישי מארי מתניתין דישתמודעין ליה! ולא יתחלל יתיר דאתמר ביה והוא מחולל מפשעינו (ישעיהו נג ה). לית לך צורך למיטל רשו! דהא אנא שליחא דמארי עלמא וידענא דאי אנת עביד דא - דיודי לך קודשא בריך הוא עליה, ויסתלקון בניך בגיניה עילא ותתא. ולא תתעכב למעבד - לא שבוע ולא חדש ולא שנה, אלא מיד!.......

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0