ח״ג רפב ע״ב

פרק כז: ח״ג רפב ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רעיא מהימנא! מארי דפסחא - בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים - כולהו צריכים למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא. וכל מאכלים ומשקים כולהו נטורין. ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור - גופיה איהו נטיר מיצר הרע לתתא ונשמתא לעילא, ואתמר ביה לא יגורך רע (תהלים ה ה). בגין דהא אתעביד גופיה קדש ונשמתיה קדש קדשים. ואתמר ביצר הרע וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כב י), והזר הקרב יומת (במדבר א נא).
ב פסח - דרועא ימינא דאברהם כסף מזוקק. מאן דערב ביה עופרת - משקר ליה. הכי מאן דערב חמץ או שאור כל שהוא במצה - כאילו משקר חותמא דמלכא. והכי מאן דערב בטפה דיליה שום תערובת כאילו משקר חותמא דמלכא. דא בדא תליייא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0