פרק כח: ח״ג רפב ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ראש השנה - דרועא שמאלא דיצחק - תמן דיני נפשות. ועקדה דיצחק תמן הוה, דעקיד ליה אברהם קשורא דתפלה דיד דומיא דעקדה דיצחק. זכאה איהו ברא דאתעקד באבוי ואתקשר ביה למעבד עובדוהי באורייתא ובמצוה. וזכאה עבד דאתקשר תחות רביה למעבד רעותיה - איהו באתר דברא דמלכא.
ב מטטרו"ן! זכאה אנת וזכאין בניך דאינון קשירין ועקידין בתפלין תחות רשותא דמארך. ובגין דא - אף על גב דאנת עבד למארך - מלכא אנת על כל ממנן דשאר עמין. מלכא על כל מלאכין. מלכא דשדים - וכל משרייתיה דחלין מינך. מאן גרים דא? בגין דאנת שרפרף למארך ואנת משמש למארך. שד"י דמזוזה לבר - שומר הפתח. ה' דאיהו מארך מלגאו.
ג והאי איהו כד קודשא בריך הוא נחית לשלטאה על עץ הדעת טוב ורע. דאיהו טוב - מטטרו"ן, רע - סמא"ל שד מלכא דשדים. מטטרו"ן - מלאך מלכא דמלאכים. אבל מסטרא דאילנא דחיי - שד"י איהו יסוד! ובגין דא למטה - שנים - עבד ורבו, דלאו אינון יחודא חדא. ולמעלה - אחד - תפארת יסוד, דגוף וברית חשבינן חד, דאיהו עמודא דאמצעיתא וצדיק.
ד כגוונא דתפלין דראש - דאיהו בינה על תפארת מסטרא דאילנא דחיי דאצילות. ומלכות תפלה דיד. הכי לתתא באילנא דחיי דבריאה מסטרא דכורסייא עלאה - תפלין דיד דיליה כסא תחתון. והאי איהו דאמר נביא עליה כסא כבוד מרום מראשון (ירמיהו יז).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0