פרק ב: רעיא מהימנא · ח״ב קפז ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש. רעיא מהימנא! מאן מחצית השקל? איהו כגון חצי ההין. ודא ו' - ממוצע בין שני ההי"ן. אבנא למשקל בה - דא י. עשרים גרה השקל - דא יו"ד. העשיר לא ירבה - דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י'. והכי אתמר בספר יצירה עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט - דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע. ממחצית השקל דאיהו י'.
ב אמר ליה רעיא מהימנא: מלאך אנת בשמים! רחים אנת ממארך! לית תווהא בכל אינון מלין יקירין דיפקון מפומך. דהא מאן דאיהו מלכא או ברא דמלכא - לית תווהא דיפקון מרגלאין בפתוריה, מליין סגולות, מליין נהורין. לבר נש אחרא איהו תווהא. אמר ליה: בריך אנת רעיא מהימנא! מתמן ואילך אימא אנת, דעלאין ותתאין נחתו למשמע מינך. אמר ליה: אשלים מלולך! אמר ליה: לא אית כען למימר יתיר. אימא אנת עד זמנא אחרא.
ג פתח רעיא מהימנא, פקודא בתר דא לקדש את החדש. בגין דסיהרא קדישא איהי כלה, דמתקדשתעל פי בית דין דאיהו גבורה, בגין דתמן ליואי, דאתמר בהו 'וקדשת את הלוים'. ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה - מברך עליה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם. ובמי מתקדשת ומתברכת? בתפארת, בגין דאיהי עטרת תפארת לעמוסי בטן. עד כאן הרעיא מהימנא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0