פרק יא: ח״ג נד ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תו פתח ואמר: מים רבים לא יוכלו לכבות וגו' (שיר ח ז). מים רבים - דא דרועא ימינא. דבעי לקשרא ביה קשרא דתפלה על דרועא שמאלא לקיימא וימינו תחבקני. דבר אחר: מים רבים - דא הוא נהר עלאה דמניה נפקין נהרין לכל עבר. וכלהו נגדין ואתמשכן מניה - כמה דאת אמר מקולות מים רבים (תהלים צג ד) - מאינון קולות דמים רבים דנפקן ואתמשכן מניה. ונהרות - כמה דאת אמר נשאו נהרות וגו'.
ב אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דרחים כנסת ישראל לקודשא בריך הוא - יבוזו לו. בוז יבוזו לו - "יבוז" מבעי ליה!? מאי יבוזו לו? אלא אם יתן איש - דא קודשא בריך הוא, את כל הון ביתו כמה דאת אמר כל הון יקר ונעים (משלי כד ד), באהבה דכנסת ישראל לגביה ולא לאתקשרא בהדה - בוז יבוזו לו - כל אינון אכלוסין וכל אינון משריין דלעילא לההוא הון יקר! דהא לית רעותא לכולהו אלא בשעתא דכנסת ישראל מתקשרא ביה בקודשא בריך הוא ומתעטרא בהדיה! כדין כל אינון אכלוסין וכל אינון משריין וכלהו עלמין - כלהו בחדו בנהירו בברכאן! ועל דא אמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. מאן דאנח תפילין - כד מנח תפלה של יד בעי לאושטא דרועא שמאלא לקבלה לה לכנסת ישראל, ולקשרא קשרא עם ימינא בגין לחבקא לה. לקיימא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. לאתחזאה בר נש כגוונא דלעילא ולאתעטרא בכלא. וכדין בר נש שלים בכלא בקדושה עלאה, וקודשא בריך הוא קארי עליה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג).
ג תוספתא בוז יבוזו לו. מאי בוז? יומא תניינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסוכות - דבהון הוו מנסכי מים ויין. דשבעה יומין דסוכות - בהון הוו מקריבין ישראל שבעים פרים לכפרא על שבעין ממנן, בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו. הדא הוא דכתיב ובחמשה עשר יום וגו' והקרבתם עולה אשה וגו' (במדבר כט יב). (עד כאן התוספתא): -
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0