ח״ג נד ע״ב

פרק י: ח״ג נד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תו פתח ואמר: שימני כחותם על לבך וגו' (שיר ח ו). שימני כחותם - כנסת ישראל אמרה דא לקודשא בריך הוא! שימני כחותם - מאן הוא חותם? דא חותם דגושפנקא דקשוט. כחותם על לבך - דא חותם של תפילין דאנח בר נש על לביה. כחותם על זרועך - דא יד כהה דמנח בההוא זרוע. ומנו? יצחק. וכנסת ישראל קאמר שימני כחותם. "חותם" מבעי ליה!? מאי כחותם? כאינון תפילין דרישא דאתי שבחא לכל גופא. ועל דא תפילין בזרוע על הלב. ובדא אשתכח בר נש שלים, כגוונא דלעילא.
ב כי עזה כמות אהבה. מאי כי עזה כמות? אלא לא אשתכח קשיותא בעלמא כמה דפרישו דנפשא מגופא כד בעיין לאתפרשא! כך אהבת כנסת ישראל לקודשא בריך הוא דלא אתפרשן לעלמין! ובגין כך תפלה של יד אתקשרא בזרוע לקיימא דכתיב שמאלו תחת לראשי (שיר ב ו).
ג קשה כשאול קנאה - בכל דרגין דגיהנם לא אית קשיא כ'שאול' דנחית לתתא מנייהו - בר ההוא דרגא דאקרי 'אבדון'. ודא ודא אשתתפו כחדא. ודא קשיא להו לחייביא מכלא! כך קשה כשאול קנאה - דלית קנאה אלא ברחימותא. ומגו רחימותא אתי קנאה. ומאן דקני לההוא דרחים - יתיר קשיא ליה לאתפרשא מניה מההוא דרגא דאקרי שאול דאיהו קשיא מכל דרגין דגיהנם.
ד רשפיה רשפי אש שלהבת יה. ומאן איהו שלהבת יה? דא אשא דנפיק מגו שופר; כליל מרוחא ומיא. ומגו ההוא שלהובא כד מתלהטא בכנסת ישראל - אוקיד עלמא בשלהובתא בקנאה דקודשא בריך הוא. ובשעתא דהיא מקנאה ליה - ווי דאערע בשלהוביתא דאיהו יתוקד בהו!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0