פרק ט: ח״ג נד ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי אלעזר ליליא חד. קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. פתח רבי אלעזר ואמר: בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב [וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה] גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים [עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה] (קהלת ז יד). ביום טובה היה בטוב - בזמנא דאסגי קודשא בריך הוא חסד בעלמא - בעי בר נש למיהך בשוקי ולאתחזאה קמי כלא. דהא כד שארי טיבותא דקודשא בריך הוא בעלמא - בכלא שארי! ובכלא עביד טיבו ואסגי ליה בעלמא! ובגין כך יתחזי בר נש באתגלייא בשוקי ויעביד טיבו - דלשרי עליה טיבו אחרא. הדא הוא דכתיב ביום טובה היֵה בטוב - היֵה בטוב ודאי!
ב וביום רעה רְאֵה - לא כתיב "וביום רעה היה ברע" - אלא ביום רעה ראה! דהא בשעתא דדינא תלייא בעלמא - לא לבעי ליה לאיניש לאתחזאה בשוקא ולמיהך יחידאה בעלמא. דהא כד דינא שריא בעלמא - על כלא שארי! ומאן דפגע ביה ואערע קמיה - יתדן בההוא דינא! וכדין כתיב ויש נספֶּה בלא משפט (משלי יג כג) - דהא 'משפט' אסתלק מ'צדק', ולא שריין דא בדא על עלמא. ועל דא ראה - ראה והוי נטיר! אשגח ועיין לכל סטר! והוי ידע דבכלהו שריא דינא! ולא תפוק לבר ולא תתחזי בשוקא בגין דלא ישרי עלך. מאי טעמא? בגין דגם את זה לעומת זה עשה האלהים! כמה דכד שארי טיבו בעלמא שרי על כלא - כך כד שריא דינא בעלמא - שרי על כלא! ומאן דאערע ביה - אתפס!
ג תא חזי, כד דינא שריא בעלמא - כמה סייפין תליין דנפקי מההוא 'חרב עלאה'. וזקפין רישא וחמאן דהא ההוא 'חרב עלאה' סומקא, מלייא דמא בכל סטרין. כדין גזרין נימוסין וכמה סייפיא אתערו, כמה דאת אמר איש חרבו על ירכו (שיר ג ח), וכתיב וחרבו שלופה בידו (יהושע ה יג). וכלהו משתכחי למעבד דינא. ומאן דיערע בהו - אתזק. כתיב הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וַתַּגְדֵּל חסדך וגו' (בראשית יט יט). מאי טעמא? בגין דבכל אתר דדינא שריא - בכלא שריא! בין במתא בין במדברא ובסחרנא דמתא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0