פרק ח: ח״ג נד ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ [אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כׇּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא] (ויקרא טו כה) רבי חייא פתח ואמר: הנה יום בא לה' וְחֻלַּק שללך בקרבך (זכריה יד א) האי קרא הכי מבעי ליה "הנה יום יבא"! מאי הנה יום בא? אלא שכבר בא עד לא אברי עלמא! והוא יום דביה יעביד דינא לחייביא. והוא יום דביה יתפרע קודשא בריך הוא מאינון דעקון לון לישראל. האי יום בא וקאים קמי קודשא בריך הוא, ותבע מניה למעבד דינא ולשיצאה עמין. ואתיהיב ליה רשו - כמה דאת אמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו' (זכריה יד ב).
ב רבי יצחק אמר: תרין יומין אינון לקודשא בריך הוא! חד שארי עמיה, וחד אתי לקמיה. ובאלין עביד קודשא בריך הוא קרבין בכלא. וכד האי יומא אתי לאגחא קרבא - אזדווג בההוא יומא אחרא, ונטיל זיינין על זייניה ואגח קרבא בכלא באינון ראמין ונמוכין. הדא הוא דכתיב כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל (ישעיה ב יב).
ג רבי שמעון אמר: ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' - היינו דכתיב חרב לה' מָלְאָה דָם (ישעיהו לד ו) - מָלְאָה דָם ודאי! דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים. בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ - היינו דכתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאהָ עלינו (דניאל ט יד). דתנינן, קודשא בריך הוא אקדים פורענותא לעלמא, חייביא מקדמין פורענותא בחוביהון למיתי לעלמא. אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ - היינו ויספתי ליסרה אתכם (ויקרא כו יח). מהו ויספתי ליסרה? אוסיף דינא על דינא, ואתן דמא על דמא! יתיר על מה דאית בההוא חרב לה' מלאה דם!
ד כתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם (בראשית ח כא). מהו לא אוסיף? אלא לא אתן עוד 'תוספת' לההוא חרב. אלא כגוונא דיכיל עלמא למסבל. והא כתיב ויספתי!? אלא ליסרה כתיב, ולא לשיצאה! הדא הוא דכתיב אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ.
ה כׇּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ - מהו כל ימי זוב טומאתה? אלא חייביא מסאבין בחוביהון לגרמיהון ומסאבין לאתר אחרא, כמה דאת אמר כי את מקדש ה' טִמא (במדבר יט כ). ואתער רוח מסאבא עלייהו. ולזמנא דאתי זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל ולאעברא לההוא רוחא מסאבא מעלמא, דכתיב לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נב א), וכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב) - מן הארץ ודאי!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0