ח״ג קכו ע״א

פרק יב: ח״ג קכו ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי על דא כתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו' (במדבר ו יא). "על נפשו" לא כתיב אלא על הנפש סתם. ומאי איהו? דא ענבים דאקרי 'נפש'. ועל דא כתיב 'חטא' - בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא - וגרע מניה אתר דינא. חטא - מאי חטא? אלא גרע דינא של הנפש.
ב אי הכי אמאי וכפר עליו? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה. בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא. כיון דהשתא אתי לגבייהו - בעי לאתחברא לון תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה.
ג ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה! דבעל 'בת אל נכר'! והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש - אערב ההיא קדושה ב'בת אל נכר', ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה. ובגין כך אתענש.
ד ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מאי טעמא? בגין דאמר תמות נפשי עם פלשתים (שופטים טז ל), ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך הוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא! סחור סחור לכרמא לא תקרב!, והא אוקמוה חברייא.
ה ליואי מה כתיב בהו? וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם (במדבר ח ז). כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי - כדין אקרי ליואי טהור ולא קדוש. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור, בגין כך כתיב כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר לה' קדוש יהיה וגו'
ו גדל פרע שער ראשו - משום הא דכתיב וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (דניאל ז ט) - דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב: בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב קוצותיו תלתלים (שיר ה יא).
ז תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה כמה דאיהו ברזא דרזין - אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה! עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה סתרי תורה. סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לה' (ישעיה כג יח)

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0