ח״ג קכו ע״א

פרק י: ח״ג קכו ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי! איש כי יפליא לנדור נדר נזיר (במדבר ו ב) - דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה. מִה'ִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ ה'ִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל (במדבר ו ג) הכא אית לאסתכלא! כיון דאסיר ליה חמרא - ענבים למה? דהא בכהני כתיב יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט). יכול ענבים נמי? לא! בענבים שרי! הכא לנזיר מאי טעמא אסר ליה ענבים?
ב אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא - לאתפרשא מן דינא בכלא! והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה - ענבים הוו. ודא הוא רזא דמלה - דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. יין - לעילא. ואוקמוה. שכר - לשמאלא, דהא שכר מיין נפקא. ענבים - דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד! ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה - לאו הכי! אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0