רעיא מהימנא · ח״ג ער ע״ב

פרק א: רעיא מהימנא · ח״ג ער ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' (דברים ז יב). ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו' (דברים ח י) - פקודא דא לברכא ליה לקב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא. ואי לא בריך - אקרי גזלן לגבי קב"ה, דכתיב גוזל אביו ואמו (משלי כח כד). והא אוקמוה חברייא. בגין דברכאן דבריך בר נש לקב"ה אתי לאמשכא חיין ממקורא חיי לשמיה דקב"ה קדישא, ולארקא עליה מההוא משחא עלאה, ואתי לאתמשכא מתמן לכל עלמא.
ב וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך (דברים ח י). ואינון ברכאן אריק בר נש באינון מלין מההוא מקורא עלאה, ואתברכן כל אינון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין, ואתברכן כלהו כחדא.
ג ועל דא אצטריך בר נש לשואה רעותיה ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כלא כחדא. ומאן דמברך לקב"ה - אתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא. כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן - נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה. והא אוקימנא דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ כא) - כיון דההיא ברכה אתייא ושרייא על רישיה - מתמן אתפשט בכל עלמא.
ד בשעתא דאינון ברכאן נחתין - מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין, ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתי בהו. ואמרי ומכריזי "דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב"ה!". מאן אתר נחתי? לבתר דנחתי מאתר רישא חדא דצדיק - תמן סלקין. מתערי לנחתא אחרנין מלעילא, ואתמלייא מלעילא ומתתא. הדא הוא דכתיב ברכות לראש צדיק (משלי י ו). כיון דהאי דרגא אתמלייא - אריק להאי כלה, ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא.
ה כד סלקין אינון ברכאן מתתא - לית פתחא ופתחא לעילא ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אינון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין: דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני!. דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות!. ומאן איהו? ברכה דאתיבו עליה אמן. דכל ברכה דאתיבו עליה 'אמן' - דא איהו בקיומא כדקא יאות.
ו וכיון דהאי ברכתא סלקא - כל דרגין דלעילא - כלהו זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר בגין לאנהרא לגבה. וכן שכן אי היא ברכתא דסגיאין מברכן לה ומעטרין לה בעטרין קדישין ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרי דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה. ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות.
ז וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה. ותיאובתיה בברכתא דלתתא. דההיא ברכתא סלקא ואנהיר בוצינא דלא נהיר ואתקיף לה בתוקפא תקיפא לסלקא לעילא. ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד (שמואל א ב ל) - אלין אינון דמברכין ליה לקב"ה. ובוזי יקלו (שמואל א ב ל) - אלין אינון דלא מברכין ליה לקב"ה, ומנעין ברכתא מפומייהו.
ח רזא דרזין לאינון דידעי חכמתא דמאריהון - למנדע רזא דברכאן בפקודי אורייתא ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא - לארקא ברכאן מעילא לתתא.
ט בר ברכאן דצלותא דאינון תיקונא דמאריהון מתתא לעילא ומעילא לתתא. ברכאן דלאו אינון בצלותא - סלקין מתתא לעילא עד דמטו גו 'נהורא דלא נהיר' ומתערי בתוקפא לההוא 'נהורא דלא נהיר' בההיא ברכה. וסלקא אתערו לעילא עד דמטו לכרסייא עילאה מקורא דכל חיין. כדין נפקו מההוא מקורא עילאה ברכאן אחרנין ואערעו אלין באלין ונשקי אלין לאלין, ואתאן ושריין לריש צדיק לארקא לתתא. וכד נחתין - אתברכן אבהן ובנין וכל שרגין דלהון.
י ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא ברזא דא - ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין. ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי. ואיהו קצה השמים - דההיא 'קצה' - קצה עלאה איהו, בגין דאית 'קצה' כגוונא דא לתתא ואיהו עלמא תתאה. ואקרי אוף הכי ברוך לקבל תתאי לארקא לתתא ולאתערא מתתא לעילא בברכאן דצלותא. וברוך דא אקרי הכא ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר בחד שביל דקיק דאעיל בה.
יא אתה - לבתר שארי לאתגלייא, דהא האי ברוך סתים איהו. ובגין כך אקרי בארח סתים 'ברוך' - מקורא עלאה דלא אתגלייא. אתה - שירותא לאתגלייא לבר! ובגין כך אקרי אתה. ומאן איהו? דא רזא דימינא, ואקרי כהן לגבי ההוא אתר. ורזא דא אתה כהן לעולם (תהלים קי ד) - מאן כהן לההוא עולם? אתה! ודא איהו ימינא עלאה, דהא אשתכח לאתגלייא.
יב ה' דא רזא דאמצעיתא, רזא דמהימנותא בכל סטרין. אלהינו - דא סטרא דשמאלא דכליל בימינא. וימינא בה. ואתכלילו דא בדא למהוי חד. ועד הכא אתקשרו ברכאן. דכיון דאלין אתברכאן - כלהון דלתתא אתברכאן.
יג לבתר דאינון אתברכאן ונטלי ברכאן לגרמייהו - אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא. דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר עד דאתברכן - כיון דאתברכן בקדמיתא - אתהדרו ועאלין לגבי ההוא אתר לנטלא ברכאן יתירין אחרנין לארקא לתתא! ועד דאינון אתברכאן - לא עאלין ולא תאבין לגבה. ורזא דא ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו).
יד וכד תבין לגביה ההוא אתר ועאלין תמן - כדין אקרי ההוא אתר מלך. ומלך לא אתקרי בר כד אינון מתקרבין לגביה ומתברכן. ומלכא אימתי אקרי מלך? כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין, מסתפקן בכל מה דאצטריכו בלא חסרונא - כדין איהו מלך. 'מלך לתתא' - כד אלין מעטרן ליה בספוקא בעטרין קדישין. והכא אקרי מלך, ומאן איהו? העולם אשר קדשנו וצונו. ובגין דאיהו עלמא דלא אתגלייא לבר ואיהו סתים - קרי ליה הכי באורח סתים. ועל דא לא אקרי אלא באורח סתים.
טו ולעולם ימינא אתה כמה דאתמר. ועל דא כהן כפיף לגבי ההוא אתר ברישא ובסופא. ועלמא תתאה כד אתקשר לימינא ואתדבק בה קרי מתתא לעילא ברוך, ולא אקרי ברוך בר ברזא דמקורא דאתדבק בה ועייל בה ואמלי ליה אתה - רזא דההוא כהן לאתדבקא בהדיה. ועל דא בצלותא - בר נש כורע בברוך דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא. ודא איהו שנוי בין ברוך דצלותא ובין ברוך דשאר ברכאן. וכלא ברזא עלאה איהו לארקא ברכאן לכל עלמין!
טז ברוך דצלותא - בר נש כורע ביה בברכוי וגחין רישא באתה, בגין דאתה אקרי 'ראש'. ועל דא כהן נטיל בראש ואיהו ראש תדיר. ובגין כך כריעה בברוך וגחינו דרישא באתה. וכהן בכל אתר דאקרי אתה - גחין בצלותא. מלך - בתר דגחין - תו לא זקיף. מאי טעמא? קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא. ובגין דא - ברכתא דבר נש בריך לקב"ה - אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו כמה דאתמר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי!
יז כתיב כי אתה אבינו כי אברהם וגו' (ישעיהו סג טז), תנינן לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו' - בגין דשמאלא אתכליל בימינא. אבל ימינא מנלן דאקרי 'אב'? דכתיב 'וישמהו לו לאב ולכהן' (שופטים יז י) (שופטים יח יט). ואף על גב דלעילא אקרי 'אב'. ואפילו ל'נהורא דלא נהיר' - בשעתא דאתדבק בימינא - אקרי אתה, כמה דאת אמר אתה ה' אבינו גואלנו וגו' (ישעיהו סג טז).
יח אדהכי, סבא אזדמן לגביה ואמר: רעיא מהימנא! תקין פתורא למארך! ליה ולמטרוניתא, מכל מיני עידונין. לקיימא ביה זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא כב). והא עד כען כלהו מתענגי מפתורא דמלכא, הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה). ודא נהמא דאורייתא דבכתב, ויינא דאורייתא דבעל פה. ותמן כמה מטעמים מיני טעמי תורה דמתיקין מכל מאכלין ועדונין דעלמא ודמלכא.
יט קם רעיא מהימנא פתח ואמר: אהרן כהנא! קום משינתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ועופין וכל מינין דצריכין לסעודתא דמלכא! ולחם הפנים דאינון לקבל תרין לוחי דאוריתא, דמזה ומזה הם כתבים (שמות לב טו). זה - תריסר אנפין דאינון יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. זה תניינא - אדנ"י אדנ"י אדנ"י דאינון תריסר חיון דאתמר בהון ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א י). ואתמר עלייהו ארבעה פנים לאחת. והאי איהו וקרא זה אל זה ואמר (ישעיהו ו ג) - לקבל עשרים וארבע ספרי תורה. והאי איהו זה השלחן אשר לפני ה' (יחזקאל מא כב) - מאנין דפתורא דמלכא - אינון מארי מתניתין מארי צלותין דתקינו לון לקבל קרבנין.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0