ח״ג ריג ע״ב

פרק ו: ח״ג ריג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי ייסא פתח: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון (תהלים קלז א). "את ירושלם" מבעי ליה!? כמה דכתיב (תהלים קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני!? מאי בזכרנו את ציון? לבר נש דהוה ליה היכלא יקירא יאה ושפירא - אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא? לאו דמאריה דהיכלא?! אוף הכא - שכינתא בגלותא שריא. צערא דמאן הוא? לאו דצדיק?! ואזלא הא כמה דאוקמוה דכתיב הצדיק אבד - אבד ממש. אוף הכא בזכרנו את ציון - בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא - צערא דיליה הוא.
ב אמר רבי ייסא: מאן דאוקיר שמא דמאריה בהאי ונטיר האי - זכה דיוקיר ליה מאריה על כלא! מנלן? מיוסף דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מא מג), וכתיב ונתן אותו על כל ארץ מצרים. ולא עוד אלא כד עברו ישראל ית ימא - ארונא דיוסף עאל בגו בקדמיתא, ולא הוו מיא קיימין על קיומייהו קמיה. הדא הוא דכתיב הים ראה וינוס (תהלים קיד ג) - מאי וינוס? אלא ראה ההוא דכתיב ביה וינס ויצא החוצה (בראשית לט יב).
ג תא חזי זכי ליקרא בחייוי וזכי ליקרא במיתתיה. בחייו אמאי? בגין ההוא זמן דלא בעא לאתדבקא בה דכתיב וימאן ויאמר אל אשת אדניו (בראשית לט ח), וכתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה (בראשית לט י). בגין כך זכה בהאי עלמא. כיון דכתיב ותתפשהו בבגדו וכתיב וינס ויצא החוצה - זכי לבתר דעאל לגו פרוכתא עלאה, והכי אתחזי ליה. דידיה נטל בהאי עלמא ודידיה נטל בעלמא אחרא.
ד פנחס זכי בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי. וזכה לקיימא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים, וזכה לכהנא עלאה - הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דלא זכה לכהנא עד לא עבד עובדא דא לא! דהא אינון דאמרי דלא דזכה קודם - לאו הכי! אלא במאי אוקימנא תחת אשר קנא לאלהיו, דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונתא מה דלא הוה קודם?
ה תא חזי! כל כהן דקטיל נפש - פסיל ליה כהונתיה לעלמין, דהא ודאי פסיל ההוא דרגא דיליה לגביה. ופנחס מן דינא פסיל לכהנא הוה. ובגין דקנא ליה לקב"ה - אצטריך ליחסא ליה כהונת עלמין ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין. א"ר יצחק: תא חזי! רשים הוא פנחס לעילא ורשים הוא לתתא עד לא יפוק לעלמא, דהא עם אינון דנפקו ממצרים אתמני.
ו רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי במדברא. אמר רבי יוסי: הא דכתיב בפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב) - שלום ממלאך המות דלא שליט ביה לעלמין ולא אתדן בדינוי. ואי תימא דלא מית - ודאי לא מית כשאר בני עלמא - ואוריך יומין על כל בני דרא, בגין דבהאי ברית עלאה אחיד. וכד אסתלק מעלמא - בתיאובתא עלאה ובדביקותיה שפירא אסתלק משאר בני עלמא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0