ח״ג ריד ע״ב

פרק ט: ח״ג ריד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'. ר' יהודה פתח: זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו (איוב ד ז). תמן תנינן מאן דחמי קשת בגוונוי אצטריך לברכא "ברוך זוכר הברית" בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא דשוי קב"ה בארעא, דלא ייתי עלה מי טופנה. בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא - בעי קוב"ה לאובדא לון, וכדין דכיר לון האי אומאה דאומי לארעא דכתיב תרי זמני לא לא - לא אוסיף לקלל (בראשית ח כא), ולא אוסיף להכות (בראשית ח כא). דא איהו אומאה כמה דכתיב (ישעיהו נד ט) אשר נשבעתי מעבור מי נח.
ב רבי יוסי אמר - קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא דכל זמנין דבריה חב לקבליה - אתא מלכא לאלקאה ליה. אתגליא עליה מטרוניתא בלבוש יקר דמלכו. מלכא חמי לה - סליק רוגזא דבריה וחדי בה, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט טז). ועל דא לא אתחזי קשת בעלמא אלא בלבושי יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בעלמא - איהו ברית למיקם ברית, ואגין על עלמא. לא הוי צדיק - הא קשת לאתחזאה! דהא עלמא איהו קיימא לאובדא - אלא בגין קשת דא! ר' אלעזר אמר: לעולם לא אתלבש קשת דא אלא בלבושא דאבהן קדמאי - ירוק וסומק וחיוור. ירוקא - דא לבושא דאברהם. אצטבע לבושא דא כד נפק מניה ישמעאל. סומקא - דא גוון יצחק - דאתיא סומקא ואצטבע כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא עד ככבא דמאדים דאתאחד ביה עשו. חוורא - דא איהו לבושא טבא דעקב, דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. ר' אבא אמר: יאות הוא! אבל הכי אמר בוצינא קדישא! חוור - דא אברהם דאתלבן בחוורא דנורא. סומקא - דא יצחק ודאי ירוק - דא הוא יעקב דקימא בין תרין גוונין, וכתיב ביה ביעקב לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו חורו (ישעיהו כט כב), דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא: לא עתה יבוש יעקב - לאתחזאה בגוון סומק כיצחק דנפק מניה עשו, ולא עתה פניו יחורו - כאברהם לאתחזאה בגוון חוור דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין לאתעטרא בהו על אבהן דיליה. ובאלין לבושין מתלבשת קשת בשעתא דאתחזי קמי מלכא. תא חזי! רזא דברית קדישא היא את יו"ד דמתעטרא ברשימו עלאה, ודא איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין. ובגין דקני פנחס על ברית אתרשים בשמיה הכא את דא; פינחס - יו"ד זעירא. איהו יו"ד דאיהו ברית - ודאי דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא! ועל דא איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא דלא אתאביד מגו עלמא. והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור, ולא אתאביד מגו עלמא. ואיפה ישרים נכחדו - אלין נדב ואביהו, דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה.
ג אמר ליה רעיא מהימנא: שפיר קאמרת! אבל בגין דאליהו דאיהו פנחס קני על ברית, צריך לחדתא מלין סגיאין ביה, דהאי פרשתא כתיבא באורייתא על שמיה, דעליה אתמר קנא קנאתי (מ"א א יט) - תרי קנאות; חד בשד"י דלעילא, ותניינא בשד"י דלתתא. ובגין דא עביד תרין שבועות בתרין לא לא.
ד רבי יהודה אמר: מאן דחמי קשת בגוונוי נהירין צריך לברכא "ברוך זוכר הברית", ובגלותא דלאו איהו נהיר בגוונוי כדקא יאות. ולא עוד אלא דלזמנין נהיר זעיר, וזמנין לא נהיר כלל. זמנין אתחזי בשלימו וזמנין לאו. דקשת קא רמיז גוונוי לזכוון דכהנים לוים וישראלים כד אינון שפירין. נהיר קשת בגוונוי דאינון תלת.
ה קום אנת רבי יוסי הגלילי ואימא! דהא מלין שפירין קאמרת בחבורה קדמאה, דקשת לא אתיא אלא לאגנא על עלמא. למלכא, דבכל זמנא דבריה חב ומלכא חזי למטרוניתא - סליק רוגזא דבריה, דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט טז). ועל דא לא אתחזי קשת אלא לאגנא על עלמא. ולא אתגליא אלא בלבוש יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בארעא - איהו ברית למיקם ברית.
ו וכי בגלותא קודשא בריך הוא אתרחק ממטרוניתא - ואיך מטרוניתא אתלבשת לבושי מלכותא בגלותא?! לא! אבל בגלותא - לבושה דקדרות. ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת (שיר השירים א ו). אלא ודאי ההוא קשת דאתגלייא בגלותא - לאו איהו אלא מטטרו"ן דאתקרי שד"י. ואיהו עבדו זקן ביתו (בראשית כד ב), דשליט בכל דיליה. ובנוי אתקריאו 'עבדים' דקודשא בריך הוא. ובני מטרוניתא - 'בנים'. ובגין דא - אם כבנים אם כעבדים.
ז ובזמנא דאתחרב בי מקדשא אוקמוה דעבדים חפו ראשם ונתדלדלו אנשי מעשה. ודאי "אנשי מעשה" אתקריאו על שם מטרוניתא, דאתמר עלה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה (משלי לא כט). אבל אי אית ליה צדיק דזכווי ועובדוי לאנהרא בהון מטרוניתא, ולמפשט מנה לבושי קדרותא דפשטין, ולקשטא לה בלבושין דגוונין נהירין דרזין דאורייתא מה כתיב ביה? וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה - ברזין נהירין דאורייתא. דאור - ר"ז אתקרי. הדא הוא דכתיב כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג). ובאלין רזין אתמר וראיתיה.
ח ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה, וחמת המלך שככה. ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בההוא זמנא שאלתא על פורקנא דילה ובנהא עמיה. הדא הוא דכתיב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (אסתר ז ג). אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא - דעבדא איהו. זמנין דנפיק בשלימו - כד בנוי מכשירין עובדוי. ולזמנין לא אשתכח בשלימו - כד בנוי לא מכשרין עובדוי (כאן חסר). ואי לאו בגין אות י' דשד"י דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון - הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא.
ט ובגין דא זכור נא מי הוא נקי אבד (איוב ד ז) - דא פנחס. ואיפה ישרים נכחדו -. אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ומקנין על שמיה ומקדישין ליה ברבים - הכי מקדשין ליה לעילא בין ממנן דשאר עמין, ואשתמודעין ליה כל ממנא בכנוייה. אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם ה', דאיהו חיי כל כנויין.
י וכל שם וכנוי סהיד עליה. אל סהיד עליה, דאית ליה יכולת על כל אל. הדא הוא דכתיב אני אדרוש אל אל (איוב ה ח). אל - מארי דאל. אלהים סהיד עליה דאיהו אלהי האלהים. אדנ"י סהיד עליה דאיהו אדוני האדונים. אוף הכי כל שם! דכל ספירה ומלאך - אית לכל חד שם ידיע, לאשתמודעא לכל כת בההוא שם דמלכא דיליה. אבל ישראל - אשתמודען ליה בה'.
יא ורזא דמלה - בר נש חד צריך למהוי ליה כמה סוסוון. אוף הכי כל ישראל אינון בנוי דאדם, וכל ברא צריך למהוי ליה לאבוי כסוס וכחמור למשוי, ולמהוי כפיף תחותוי. והאי איהו רזא אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ו). דאיהו ברא דאדם, ועביד גרמיה כבהמה תחותוי.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0