פרק י: רעיא מהימנא · ח״ג רטו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ובגין דא איהו פקודא דקודשא בריך הוא באורייתא למהוי אח מיבם לאתתיה דאח, למעבד ברא לאחוי, בגין דלא יתאביד מההוא עלמא. והאי איהו כגון רזא דכלאים בציצית דאמרו מה שאסרתי לך כאן, התרתי לך כאן. אסרתי לך כלאים דעלמא - התרתי לך כלאים דציצית. אסרתי לך אשת אח - התרתי לך יבמה. כגון מרכיבים תפוחים או דקלים מין במינו. ואסור לארכבא מין בשאינו מינו. ואתמר ביה כי האדם עץ השדה (דברים כ יט). וביבמה מרכיבין מין בשאינו מינו, בגין דלא יתאביד נפש המת, ולא ימחה שמו מישראל.
ב והאי איהו רזא דגלגול. גלגל לית ליה תנועה בלא אמת המים. אוף הכי! 'אמת המים' - רזא דאת ו'. ביה אתעביד גלגל - גלגול. ורזא דמלה, מה גלגל אין לו תנועה בלא אמת המים - אוף הכי! גלגל איהו י', ולית ליה תנועה בלא אמת המים דאיהו ו'. יבמה - ה'. והאי איהו בינ"ה - ב"ן י"ה. באות י' ברא עלמא דאתי; עולם ארוך דאיהו ו'.
ג בגין דא מאן דלית ליה בן - לאו איהו מבני עלמא דאתי. דימא לקבליה י'. ומניה נפיק מבינייהו ו'. ומניה מתפלגין כמה נחלי, דאינון מסבבין עלמא, עד דחזרו לימא דנפקו מתמן. ובגין דא אמר קרא, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים וגו' (קהלת א ז) - עד דאהדרו כגוונא דנפקו.
ד אוף הכי והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז). כגוונא דיהיב להשלימותא. אם תשוב בתיובתא דאיהו בינ"ה, ב"ן י"ה עלאה. את ה' סליקת באת י' לחמשין; עשר זמנין חמש. הא איהו י"ם. י"ה. ב"ן - נחל דנפק מן ימא, ואתפליג לכמה נחלין, כגוונא דאילנא דאתפשט לכמה ענפין.
ה ואי לא חזר נשמתא שלימתא כגוונא דאשתלמת - אתמר בה שם הם שבים ללכת - איהי וכל נשמתין אחרנין. אוף הכי לאו איהו שלים בבן אי לית ליה בת דאיהי עלמא דין, למהוי שלים בהאי עלמא דאתברי בה'. הדא הוא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב ד). אלה -
ו יה"ו - הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג כט). ורשיעייא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח י) - גרמו אלה אלהיך ישראל, דאתמר עלייהו על שלשה פשעי ישראל (עמוס ב ו). בתר דקלקלו גרמייהו תלת זמנין ולא זכי ביה"ו דאתמר ביה מקום שיפול העץ שם יהו (קהלת יא ג) על ארבעה לא אשיבנו - דהיינו ה'. ואתדנו בגיהנם, במשחית אף וחימה.
ז ולבושין דתלת אתוון אלין, אשתמודעין בקשת דאינון חיוור סומק וירוק. מאן דייתי בזמנא חדא - איהו חיוור. בתניינא - סומק. בתליתאה - ירוק. ובגין דביעקב אתכלילו אתוון, ואשתרש אילנא ואתנטע ואתרבא ועביד איבא טבא לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו (ישעיה כט כב) למהוי מרכבתיה ביצר הרע, דאיהו נחש, וכל מיני חיה בישא. ובגין דא וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה). ובגין דאתקרי אדם 'אילנא' - איהו רזא דא. לאילנא דאתנטע באתר דלא עביד איבא - מה עבד? עקר ליה ונטעיה באתר אחרא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דלא הוי מוחזק למהוי עָקָר, עד דאזיל לארץ ישראל ואתנטע תמן באתתא.
ח אוף הכי צדיק דאיהו מטלטל מאתר לאתר, מבית לבית, כאילו ייתי בגלגולא זמנין סגיאין. והיינו ועושה חסד לאלפים לאוהביו (שמות כ) - עד דיזכה לעלמא דאתי שלים. אבל לחייביא - לא אייתי ליה יתיר מתלת זמנין. ואי חזר בתיובתא - אתמר ביה גלות מכפרת עון. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין צדיקים שוב אינן חוזרים לעפרם.
ט קא רמיז ועפר אחר יקח וטח את הבית (ויקרא יד מב). ואדם על עפר ישוב (איוב לד טו). וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב ז). בגין דהוא מנוגע, ולית ביה אלא אשה רעה, יצר הרע, דאתמר בה אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה? יגרשנה ויתרפא. דאיהי גרמת ויגרש את האדם (בראשית ג כד). האדם - דא נשמתא. את - בת זוגו דאדם. כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (משלי כז ח).
י ובגין דא גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד) - היינו יבמה. ודרור קן לה - היינו גואל. אשר שתה אפרוחיה - בן ובת. זכאה איהו מאן דעבד קינא, וגאל את ממכר אחיו! דאיהו מכור בעִבּור דלאו דיליה!
יא ובגין דא אמר משה ויתעבר ה' בי למענכם (דברים ג כו) - הכא הוא סוד העִבּור. רעיא מהימנא שזיב שתין רבוא כמה זמנין דאתי בגלגולא! ובגין דא זכות כלהו תלייא קודשא בריך הוא ביה. ובגין דא אוקמוה רבנן - אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד. ואף על גב דאוקמוה רבנן במלין אחרנין - שבעים פנים לתורה.
יב דהכי ארח דמארי רזין! אמרין מרגלית לתלמידיהון ולא אשתמודעון ביה ברמיזא - אהדר לון ההוא מלה במלי שחוק! כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתין כרכין. ואתא ביצה ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא, ומחאת אלין שתין כרכין. ומארי דליצנותא אמרו, דלא אמר הוא אלא דבר נש כתב ששים כרכין, ואתא ביצה דנפקת מן עופא ומחקת שתין כרכין דכתיבה. וחס ושלום דמארי אורייתא אמרין מלין דשחוק, ודברים בטלים באורייתא.
יג אלא הא אוקמוה אפרוחים (דברים כב ו) - אלין מארי משנה. או ביצים - אלין מארי מקרא. וכגוונא דנפל מההוא נפול דאיהו בר נפלי נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורה בכביצה. ובגינה אתמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת (עמוס ט יא). ונפלו עמה ששים המה מלכות דאינון כריכין בה, כגון כיצד כורכין את שמע. ואינון לקבל ששים מסכתות. ועלמות אין מספר - אלין בתולות אחריה רעותיה (תהלים מה טו) דאינון הלכות, דלית לון חושבן.
יד וההוא ניפול איהו בן י"ה, איהו בתוך נ' תרעין דבינ"ה, דהיינו י"ה - חמש זמנין עשר. ו' איהו ניפול דנפל בתר ההיא דאתמר איך נפלת משמים הילל בן שחר (ישעיה יד יב). ואקרי ניפול - ולא 'נפל' ולא 'נופל' - בגין דביה ניפול י"ו, ונחית בהון לגבי ה' ה', דאתמר בהון ותלכנה שתיהן (רות א יט). הדא הוא דכתיב שלח תשלח (דברים כב) - חד מבית ראשון ותניינא מבית שני. לאקמא לון. הדא הוא דכתיב י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ (תהלים צו יא).
טו תא חזי! האי שמשא אתגליא ביממא, ואתכסיא בליליא. ונהיר בשתין רבוא ככביא. אוף הכי רעיא מהימנא - בתר דאתכניש מעלמא - נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל; אי דרא כדקא יאות. והאי איהו רזא דגלגולא דאמר עליה קהלת דור הולך ודור בא (קהלת א ד). ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. והארץ לעולם עומדת - דא כנסת ישראל. ההיא דאתמר בה והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד).
טז ועוד רזא אחרא אוקמוה רבנן: הדור שהולך הוא הדור שבא; הלך חגר - בא חגר, הלך סומא - בא סומא. ועוד אוקמוה רבנן דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא - אלא בגין דהוו רשיעייא. הדא הוא דכתיב בשג"ם הוא בשר (בראשית ו ג). בשגם זה מש"ה. ואמאי קרי ליה בשגם? אלא קהלת חסר ב' מן בשגם לכסאה מלה. אמר אמרתי שגם זה הבל (קהלת ח יד).
יז ואוקמוה על יתרו, למה נקרא שמו קיני, שנפרד מקין. קם בוצינא קדישא ואמר: על דא כתיב קניתי איש את ה' (בראשית ד א) - דחזאת ליה ברוח הקדש דעתידין בנוי למיתב בלשכת הגזית.
יח ואוף הכי רבי אלעזר בן פדת דהוה דחיקא ליה שעתא, דלא הוה ליה אלא קב חרובין מערב שבת לערב שבת, כמו לרבי חנינא. אמאי האי? בתר דהות בת קול נפקת ואומרת כל העולם כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני!?
יט אלא איהו גרים קודם - דחרב ק"ב מן י', דאיהו יב"ק. אוף הכי לא הוה ליה אלא קב חרובין. דאת י' איהו יחוד. ומניה אתיא נביעו לאת ב', דאיהי ברכה. ואיהי קדש, ומניה אתקדש ק', דאיהי קדושיה. ורבי פדת גרים למהוי חרובין דיליה קב דאינון ק"דושה ב"רכה. אוף הכי לא הוה ליה אלא קב חרובין. אוף הכי איוב בן יבמה הוה. ובגין דא אתענש על מה דאירע לו כבר.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0