ח״ג ריח ע״ב

פרק יט: ח״ג ריח ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר קוב"ה אנא ושכינתי שותפותא דנשמתא. ואבוי ואמיה שותפותא דגופא. דאבוי מזריע לובן דעיינין ודגרמין וגידין ומוחא. ואתתא - שחור דעיינין, ושערא, ובשרא, ומשכא. ואוף הכי - שמיא וארעא וכל חיילין דלהון אשתתפו ביצירתיה. מלאכין - מנהון יצר הטוב ויצר הרע - למהוי מצוייר מתרווייהו. שמשא וסיהרא לאנהרא ליה ביממא וליליא. חיון ובעירן ועופין ונונין לאתפרנסא מנהון. כל אילנין וזרעין דארעא לאתפרנסא מנהון.
ב מה עבד קוב"ה? אעקר לאבוי ולאמיה מגנתא דעדן ואייתי להו עמיה למהוי עמיה בחדוה דבנוי. ולית חדוה כחדוה דפורקנא דכתיב בה ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך (דה"א טז), אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ. עד כאן.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0