רעיא מהימנא · ח״ג רכד ע״א

פרק מג: רעיא מהימנא · ח״ג רכד ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אלא פגיעה איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה. והיינו (ד"א וילן שם) כי בא השמש.
ב אמר רעיא מהימנא, אי הכי מאי ניהו כי בא השמש? דהא ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש? אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא, וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן אלא בלילה ארח צנעא. ובגין דא מתי אתעביד לינה - כי בא השמש - דאתפני שמשא מעלמא.
ג ובגין דא אוף הכי דצריך לאתכסייא מן שמשא והכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון מיצר הטוב מימינא בכמה משריין. ומיצר הרע דאזיל לשמאלא בכמה משריין. ובגין דא בתר דאתא צפרא אמר כאשר ראם, ומסטרא דיעקב דהוה איש תם לא הוה עמיה אלא חיילין דמלכא ומטרוניתא, ובגין דא ויקרא שם המקום ההוא מחנים. אינון מלאכין דיממא כתיב כאשר ראם מחנה אלהים זה. וכד אתו מלאכים דליליא דאתכנשו בהדיה לנטרה ליה אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים
ד בגין דצלותא איהי כלה. הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה אתי וגו'. אתקרי הכא אתי, ובאורייתא דבכתב אתמר עלה הנה מקום אתי. ובגין דאיהי אתקריאת 'מקום' בעלמא דין אתמר בה ויפגע במקום וילן שם.
ה ובגין דא איהי אמרת מי יתנני במדבר מלון אורחים, דהות רשו בפני עצמה ולאו עם אינון דקבעין לה חובה עמהון בלא חתן דילה. ובכל שעתא דבר נש מצלי - קב"ה אקדים ונטר ליה. ורזא דמלה והאיש משתאה לה - ולית 'איש' אלא קב"ה - הדא הוא דכתיב ה' איש מלחמה. ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת כגון ויצא כברק חצו.
ו ואי תימרון דהא אוקמוה רבנן לעשרה קדמא שכינתא ואתיא, לאחד - עד דיתיב. לעשרה דהיא י' - קדמה ה'. לאחד דאיהו ו' - עד דיתיב לא אתיא לגביה ה' תניינא. ורזא דמלה דבאתר דלית תמן י"ה - לא אתיא תמן ה'. ומאן דבעי ליחדא אתוון צריך בתחנה ובתחנוני, ובגין דא ואתחנן אל ה' באדני לשכינתא בתחתונים ולקב"ה ברחמי עד הכא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0