פרק קיט: רעיא מהימנא · ח״ג רנא ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר בוצינא קדישא, קום רעיא מהימנא משנתך! דאנת ואבהן ישני עפר אתקרון, דעד כען הויתון משתדלין באורייתא באינון ישנים במשנה דאתמר בהון על הארץ תישן. וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' אתון אינון (בני) בכורים דשכינתא, ובעובדין דלכון איהי אתחדשת בצלותין דאבהן בכל יומא. דאוקמוה מארי מתניתין תפלות כנגד אבות תקנום. ובקריאת שמע דאמר רעיא מהימנא שמע ישראל, ואוקמוה כל הקורא קריאת שמע בכל יום כאילו הוא מקיים והגית בו יומם ולילה.
ב ודאי בצלותין דלכון בקריאת שמע דלכון - שכינתא איהי אתחדשת קמיה דקב"ה. ובגין דא והקרבתם מנחה חדשה לה' בצלותין דאינון באתר דקרבנין. באן קרבנין דצלותין איהי מתחדשת? בשבועותיכם - דהיינו שבועות דביה מתן תורה ואתקרי חמשים יום לעומר. וביה שבעה שבועות מסטרא דההוא דאתמר ביה שבע ביום הללתיך, ואיהי מלכות כלה, כלילא משבע ספירן, כלילא בבינה דאיהי אתפשטת בה' ספיראן לחמשין.
ג יסוד כל - כלול מאלין חמשין. כלה - כל ה' - כלילא מחמשים - כלהו נבלעים בגו חמשים חכמה דאיהי י' עלאה מובלעת בגו חמשין; ה' זמנין י'. ה' - בינה, י' - חכמה. י' זמנין ה' - היינו חמשין. ובחושבן כל ובחושבן ים, ואיהי 'ים התורה'. מקורא דיליה - כתר דלית ליה סוף. שאר ספיראן אתקריאו על שמה - שבעת ימים. ומלכות יום סוף - סוף דכל ימים.
ד ובגין דא דאינון חמשין שבע שבועות - מנחתם שלשה עשרונים ושני עשרונים. חמש דאינון חמש זמנין עשר. הדא הוא דכתיב ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר האחד ושני עשרונים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים. ושבעת הכבשים לקבל שבע שבתות תמימות תהיינה - כל חד עם שית יומין דיליה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0