פרק ב: ח״ג כו ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ואי תימא, והא כתיב ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ) - דהא מנייהו מקרבין קרבנא!? ואפילו עולה כמה דכתיב ואם מן העוף עולה קרבנו (ויקרא א יד)!? תא חזי, מכל אינון עופין לא מקרבין אלא מן התורים או בני יונה! אלא רזא דא - מה דאתכשר בדא פסיל בדא! דא ימינא ודא שמאלא, וכלא חד.
ב עוף יעופף על הארץ - הא אוקימנא דאינון רזא דרתיכא, ובהו תסתלק רוח הקודש לסלקא לעילא, דאינון תרי; חד לימינא וחד לשמאלא. עוף לימינא ודא מיכאל, יעופף לשמאלא ודא גבריאל. דא לימינא ודא לשמאלא.
ג ובגין כך מקרבין תרין אלין לסלקא רוח קודשא. ושמאלא מעטר וזיין לתתא לההוא סטר שמאלא. וימינא לימינא. ואתקשרת אתתא בבעלה למהוי חד, וכלא מסתלק ומתקשר כחדא לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אסתלק בלחודוי ואתתקף.
ד ובספרי קדמאי מסכנא לא יהיב חולקא לאתזנא אלא לעילא לאתקשרא. אבל כלא לעילא ותתא! כל חד מתקשר לסטריה כדקא יאות, והא אוקימנא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0