פרק יב: ח״ג כט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א השתא אית למימר - הא תנינן ואתערו חברייא - אל בכל אתר חסד הוא, כמה דאת אמר האל הגדול (דברים י יז). ודא נהירו דחכמה עלאה. ואת אמרת ואל זועם בכל יום!? שביק קרא כל אלין שמהן ואחיד בהאי? אי הכי לא קיימין מילי!? ועוד דכתיב אל גבור (ישעיהו ט ה)! או נוקים ליה דינא או נוקים ליה רחמי!?
ב אלא הכי שמענא! חייביא מהפכי רחמי לדינא! דלית לך בכל אינון כתרין עלאין דמלכא קדישא דלא כלילן רחמי בדינא ודינא ברחמי - וחייביא מהפכי רחמי לדינא!
ג אמר ליה רבי יהודה: שפיר בההוא דכתיב אל גבור! אלא אל זועם בכל יום מהו? דהא בכל יומא ויומא קיימא בדינא - בין דבני עלמא זכאין, בין דלא זכאין!? לא הוה בידיה. אתו שאילו ליה לרבי שמעון. אמר לון: ודאי אל זועם בכל יום! והא אוקמוה חברייא - לזמנין הוא דינא, לזמנין הוא רחמי. אי זכאין בני עלמא - הא 'אל' קיימא והוא חסד. ואי לא זכאן - הא 'אל' קיימא ואקרי גבור. ועל דא קיימא בכל יומא.
ד אבל מלה שפיר הוא! אל בכל אתר - נהירו דחכמתא עלאה הוא, וקיימא בקיומיה בכל יומא דכתיב חסד אל כל היום (תהלים נב ג). ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא - לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא! הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - אל תקרי בהבראם אלא באברהם - באתערותא דאברהם קיימי. וכד אתער אברהם בעלמא - כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא - דחי להו לבר ולא קיימין קמיה!
ה הדא הוא דכתיב ואל זועם בכל יום. "נזעם" או "זעום בכל יום" לא כתיב, אלא זועם - בכל יומא ויומא דדינא אשתכח - דחי לון לבר, וקיימא הוא ומבסם עלמא. הדא הוא דכתיב יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט). ואלמלא האי - לא יכיל עלמא למיקם אפילו רגעא חדא! ועל דא כלא קיימי בגיניה דאברהם!
ו והאי דכתיב אל גבור לאו דאיהו גבור! אלא האי קרא רמז הוא דקא רמיז לאבהן, ורמיזא הוא דקא רמיז למהימנותא עלאה קדישא דכתיב פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט ה). פלא - דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסיא מכלא, כמה דאת אמר כי יפלא ממך דבר (דברים יז ח). יועץ - דא הוא נהר עלאה דנגיד ונפיק ולא פסקא, ודא 'יועץ' לכלא ואשקי לכלא. אל - דא אברהם כמה דאוקימנא - האל הגדול. גבור - דא יצחק דכתיב הגבור. אבי עד - דא יעקב דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וקיימא בקיומא שלים. שר שלום - דא צדיק דאיהו שלמא דעלמא, שלמא דביתא, שלמא דמטרוניתא.
ז אתו רבי חזקיה ורבי יהודה ונשקו ידוי. בכו ואמרו: "זכאה חולקנא דשאילנא האי! זכאה הוא דרא דאת שארי בגווייהו!"
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0