פרק יג: ח״ג כט ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר רבי שמעון, כתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' (ויקרא ו יג). תא חזי, חייבי עלמא גרמין ליה לקודשא בריך הוא לאסתלקא מכנסת ישראל. הדא הוא דכתיב אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף (משלי טז כח). מאן הוא אלוף? דא קודשא בריך הוא דאיהו אלופו של עולם, כמה דאת אמר אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה (ירמיה ג ד). ואינון חייבי מפרישין לזאת מזה דאיהו שלמא דביתא ואינון זווגא חדא.
ב אתא אהרן קדישא ובנוי, ועל ידייהו מתקרבין תרוייהו ואזדווג זה בזאת. הדא הוא דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז ב), זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו יג). ואינון מזווגי למלכא קדישא עלאה במטרוניתא. ועל ידייהו מתברכאן עלאין ותתאין, ומשתכחין ברכאן בכלהו עלמין, ואשתכח כלא חד בלא פירודא.
ג ואי תימא אמאי לא כתיב זאת קרבן לקרבא 'זאת' לאתריה!? לאו הכי! דהא כהנא מעילא קא שרי לאייתאה זווגא לה לכנסת ישראל, עד דמטי להאי 'זה' לאזדווגא ב'זאת', ולקרבא לון כחדא. ובגין כך כהנא אשלים קרבנא וקריב זווגא - זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0