פרק כ: רעיא מהימנא · ח״ג ל ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א (ע"כ הרעיא מהימנא): פקודא דא לשרוף קדשים באש, ואבתריה והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. תנאין ואמוראין! בסתרי תורה אית קדש ואית קדשים ואית קדש קדשים. מה הנאה אית לקודשא בריך הוא בקדשים דאתוקדו? אי תימא בגין יצחק - דבשעתא דישראל בעקו סליק אפרו של יצחק קמיה דאי חייבין שרפה אשתזיבו בגיניה האי לדרשא איהו! ואי תימרון בגין צדיקייא בני אהרן - דהוו שריפת קדשים דכתיב בהון ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו, ומיתתהון כפרה לישראל כמו שריפת קדשים אוף דא לדרשא קא אתי!
ב אלא תלת אשין בשרגא - אשא חוורא ואשא אוכמא ואשא תכלתא, לקבל תורה נביאים וכתובים, ולקבל כהן לוי וישראל. ותכלת איהי שכינתא קריבא לן. ואיהי אחידא באינון פתילות, בכנפי מצוה, דאתמר בהון ועשו להם ציצית (במדבר טו לח). והאי תכלת דאיהי שכינתא איהי דינא דאכילת קרבנין ועלוון.
ג אי אשכחת בני נשא דאינון עצים יבשים כגוונא דאינון פתילות יבשין בלא משחא דאיהי אורייתא - רחמי איהו לון דלידונון שריפה ואוקידת לון. ובגין דעמי הארץ אינון בעירן כמה דאוקמוה דאינון שקץ - תכלת דאיהי אדנ"י אוקידת לון, בגין דקרבין לגבה עם שרץ דאיהו יצר הרע זר. הדא הוא דכתיב והזר הקרב יומת (במדבר ג י).
ד ואי במיתתהון חזרין בתיובתא כד שחיט לון מלאך המות - מיכאל דאיהו כהנא רבא, אריה דאכיל קרבנין, נחית עלייהו לקרבא לון קרבנא קדם ה'.
ה וקדם דתפוק נשמתיה מתוודה בכמה ודויין. וכד נפיק נשמתיה הוא יהוי מתכוון לגמור את השם - שמע ישראל וברוך שם - לקרבא נשמתיה מאנא לשם ה'. וצריך למתודה לקודשא בריך הוא לקרבא ה' בשמיה, דאכיל ושצי, ולאחזרא בתיובתא לגבי יה"ו אהי"ה, כחושבן מ"ב. דאדנ"י קרינן ליה - דינא דמלכותא דינא.
ו ויכוון בשמא מפרש דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א - בלב אחד - וביה יפוק רוחיה. בנפש דיליה מקבל עליה מיתה ויסורין, ובנשמתא מודה בכמה ודויין ומתחרט.
ז בנפש מקבל עליה מיתה שחיטה שריפה. ואי צריך ארבע מיתות בית דין דאינון סקילה שריפה הרג וחנק - מקבל ליה מאדנ"י בנפש דיליה. ובנשמתיה מודה בכמה ודויין, וחוזר בתיובתא לגבי אהי"ה, דאחיד בתרין שמהן ה' ה'.
ח במחשבתיה יכוין לאפקא וידוי, וקבלת מיתה עליה בלב אחד, דאיהו שמא מפרש כגוונא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א - ביה כהנים כורעים ומשתחוים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כבוד איהו ל"ב בחושבן, וביה היה מתכוין לגמור את השם..
ט ותנאין ואמוראין! אי תימרון "וכי עם הארץ מנא ידע דא?!" אלא ודאי עם הארץ איהו כשור או שה או עז או תור או יונה! מה בעירן לא ידעי אורייתא דאיהי שם ה' - הכי עם הארץ לא ידע! אלא מיכאל כהנא רבא איהו עביד ליה עולה וקרבנא קדם ה', ואיהו מכוון בשמא מפרש בסליקו דרוחיה דתיפוק בלב אחד, כגוונא דכד נפיק רוחא דבר נש בכל ליליא.
י ובגין דא אוקמוה רבנן שוב יום אחד לפני מיתתך - דבכל יום ויום צריך בר נש לאהדרא בתיובתא ולממסר רוחיה לגביה דיפוק באחד. הדא הוא דכתיב בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו).
יא ואם הוא תלמיד חכם - עליה אתמר יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י). דלית חכם כמו כהנא כמה דאוקמוה הרוצה להחכים ידרים. ואם תלמיד חכם הוא - צריך שיהא ביה חסד. ועם י' דאיהו חכמה - חסיד. ומאן דלית ביה חכמה - לאו איהו חסיד! ובגין דא אוקמוה ולא עם הארץ חסיד. ואי אית ביה ה' - חמשה חומשי תורה דאתייהיבו משמאלא - אתקרי גבור בתורה וירא חטא. ואי איהו בור אתמר ביה אין בור ירא חטא.
יב ומאן דזכי לתפארת דאיהו ו', ואיהו חכם מבין בתורה וירא חטא - ירית מלכותיה דאיהו ה"א, מצות המלך, אי עביד פקודי מלכא. כיון דזכי לשם ה' - זכי לשמא מפרש דאתקרי אדם, ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בההוא זמנא שליט על גופיה, דאיהו שותפו דנפש הבהמית ורוח הבהמית. דבנפש הבהמית עשיית הבלי עלמא, רוח ממללא בהבלי עלמא, נשמה דבה כל הרהורין ומחשבות דהבלי עלמא. ותלמיד חכם שליט עלייהו.
יג הדא הוא דכתיב וְיִרְדּוּ בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ (בראשית א כו). מאי ובכל הארץ? דא גופא, עולם קטן. ודחלין מניה - הדא הוא דכתיב ומוראכם וחתכם (בראשית ט ב). מסטרא דימינא שליט עלייהו - ביה וְיִרְדּוּ - כמה דאת אמר וְיֵרְדְּ מים עד ים (תהלים עב ח). מסטרא דשמאלא דחלין מניה - הדא הוא דכתיב ומוראכם וחתכם. ועליה אתמר יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י).
יד בתר דאיהו צדיק - לא יהיב ליה שכר מצוות! לית ליה אגרא בעלמא דא ולא מזונא כבעירן! דעני חשוב כמת. איהו עם שכינתא בקביעו דילה עמה על כלא.
טו כי ה' אלהיך אש אוכלה הוּא (דברים ד כד) - האי אש צריך ליה תמיד עמה, דלית ליה כביה, דאיהו אכיל כל קרבנין דצלותין ומלין דאורייתא דאיהי שכינתא - איהו פרנסה דיליה. ובמה? בצלותין! הדא הוא דכתיב פתחי לי (שיר ה ג) - פתחי לי בצלותא דאתמר בה אדני שפתי תפתח (תהלים נא יז), דאיהי אחותי רעיתי. ולית 'רעיתי' אלא פרנסתי - דבה מתקנין מאכלין דקרבנין דמלכא בנין קדישין בכמה מיני מאכלין. בנהמא דאורייתא -
טז דאתמר בה לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה) מימינא. ובחמרא דאיהו יינא דאורייתא משמאלא. בנסוך המים ויין דאורייתא, דבכתב ובעל פה, מעמודא דאמצעיתא דכליל תרווייהו. בבשרא דאיהי בשר הקדש בכמה קרבנין, דעלה אוקמוה מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים עסקינן. מאי מן השמים? עמודא דאמצעיתא, דעלה אתמר ובשר מבשרי (בראשית ב כג).
יז ודא בשר הקדש, דאדליקת בכמה שלהובין מסטרא דגבורה ברחימו דבעלה, אתוקדת ברחימו דאהבה, בקריאת שמע ברחימו דיחודא. דליליא ויומא לא תכבה. וחברייא! בחייכון! אל תתנו דמי לו לקודשא בריך הוא למהוי איהו בשלהובין דרחימו דיחודיה דקריאת שמע. לקיימא ביה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0