פרק כא: ח״ג לב ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תא חזי, אף על גב דבני אהרן מיתו בההיא שעתא - יאות הוה בכמה גוונין! חדא - דלא הוה שעתא דקטרת - דהא קטרת לא סלקא אלא בזמנין ידיען דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר (שמות ל ז). ואימתי? בהטיבו את הנרות וגו' - לאשתכחא שמן וקטרת כחדא. וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו' (שמות ל ח).
ב ובזמנין אלין אתקריב ולא בזמנא אחרא! בר בזמנא דמותנא שריא בעלמא כמה דאערע, דכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו' (במדבר יז יא). ובני אהרן לא קריבו בשעתא דשמן וקטרת משתכחי כחדא.
ג ועוד דדחקו שעתא בחיי דאבוהון. ועוד, דלא אנסיבו והוו פגימין. דמאן דלא אנסיב - פגים הוא! ולאו הוא כדאי לאשתכחא ברכאן בעלמא על ידוי. עלוי - לא שריין, כל שכן על ידוי לאחרים! ועוד, דהא תנן רווי חמרא הוו! ובגין כך ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וגו'. דהא קטרת חביב הוא מכלא! וחדוותא דעלאין ותתאין! וכתיב שמן וקטרת יְשַׂמַּח לב (משלי כז ט).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0