רעיא מהימנא · ח״ג ל ע״ב

פרק כב: רעיא מהימנא · ח״ג ל ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א לית מצורע אלא ההוא דאתעביד בזבותא! דחמש דמים אינון דדם נדה מסאבין דאינון כלהו דם טמא, וחמש דמין דכיין. ומאן דאעבר עלייהו - כאלו אעבר על עשרה דברות דאינון כלל תרי"ג פקודין.
ב ושפחה יצר הרע - איהי מלייא מומין - ובגין דא - כל אשר בו מום לא יקרב (ויקרא כא יח). ובגין דא כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא מכל מומין דעלמא. בגין דמטרוניתא אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז) - הכי לא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום. ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר - והזר הקרב יומת (במדבר ג י). והיינו ממזר - מום זר. מום - נוקבא, זר - זכר. ובגין דא מני ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא יח יט). ועל אינון דקריבין לה כתיב בהון ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו.
ג וקרבן דאתוון אינון - י' באיש, ה' באשה, ו' בבן חתן, ה' בכלה. זכאה איהו מאן דאקריב אתוון דה' ביה ובאתתיה ובבריה ובברתיה - בקדושה, ובברכה, בנקיו, בענוה, ובבשת פנים - בכל מדות טבין דכתיבין על מארי מתניתין.
ד ומתחממין באשין קדישין דאיש ואשה, דאינון אש עולה ויורד, אש קדש. ועצי המערכה - דאינון עצי הקדש - אברין קדישין. ואש של גבוה נחית דאיהו קדש הקדשים. ובגין תרין אשין אלין אמר נביא באורים כבדו ה' (ישעיה כד יד) - דאינון אשין דשכינתא דבה כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד כד).
ה ואינון אש עלאה - כסא רחמים, אש תתאה - כסא דין. ואינון בינה ומלכות; מלכות - אש עולה, בינה - אש יורד. ה' עמודא דאמצעיתא אחיד בתרווייהו. בינה - יה"ו. ה' - מלכות.
ו תפארת כד אחיד לון - שריא עליה חכמה דביה כ"ח מ"ה. מה - איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כח דיליה - יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. וכלהו מ"ב אתוון! משתכחין בבר נש ובאתתיה ובבנוי. ובגין דא לית בר נש שלים אלא בבן ובת.
ז ומאן דלית ליה בן דאיהו ו' - אסתלק י' מיניה. ומאן דלית ליה בת דאיהי ה' - אסתלק ה' עלאה דאיהי אם מן בת זוגיה. דאתוון לא שריין דא בלא דא. ובגין דא באיש ואשה בן ובת דאתעבידו כדקא יאות - שריא עלייהו ה' ואתקריאו 'בנים' לקודשא בריך הוא - הדא הוא דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א). (ע"כ):

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0