פרק ז: רעיא מהימנא · ח״ג פג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וּבָךְ אִתְקַיָּים פִּקּוּדָא דְּאִיהִי מִצְּוָה עַל יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז). וְאִתְקַיָּים בָּךְ וַיְהִי בִישׁוּרוּן מֶלֶךְ (דברים לג) כַּד בְּקַדְמִיתָא. וְכֻלְּהוּ מִתְנַהֲגִין אֲבַתְרָךְ - כָּאֵבָרִין דְּמִתְנַהֲגִין כֻּלְּהוּ בִּתְנוּעָה דְּנִשְׁמְתָא, דְּאִתְפַּשְּׁטָא עַל כָּל אֵבֶר. בְּגִין דְּכֶתֶר עֶלְיוֹן אַנְתְּ תְּהֵא מְעוּטָר בֵּיהּ, דְּבֵיהּ עִלַּת הָעִלּוֹת אִיהוּ כֶּתֶר עַל כֹּלָּא, טָמִיר וְגָנִיז מִלְּגָיו מִנֵּיהּ. וּמִנֵּיהּ אִתְפְּשָׁט עַל כָּל סְפִירָן וּמְסַדֵּר לוֹן - לְמֶהֱוִי דָּא רַב, וְדָא זְעֵיר, וְדָא בֵּינוֹנִי. וְאַנְהִיג לוֹן לִרְעוּתֵיהּ וְנָהִיר בְּהוּ, וּמְקַשֵׁר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן.
ב הָכִי אַנְתְּ תְּהֵא מַנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מִדּוֹת טָבִין דִּילֵיהּ. וּתְסַדֵּר כָּל חַד כִּדְחֲזֵי לֵיהּ; הַבְּכוֹר כִּבְכוֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְּעִירֻתוֹ וּבֵינוֹנִי כְּפוּם דַּרְגֵּיהּ. וּתְקַשֵׁר לוֹן קֶשֶׁר אֶחָד לְגַבֵּי אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ בְּשָׂפָה בְּרוּרָה לְבָרְכָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְקַדְּשֵׁיהּ וּלְיַיחֲדֵיהּ - בְּדַרְגָּא דִּילָךְ, בְּמַחֲשָׁבָה דִּילָךְ, בַּאֲצִּילוּת דִּילָךְ. דְּאִתְקָיָּים בָּךְ וְאָצַּלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם (במדבר יא). קוּם אִתְּעַר בְּפִקּוּדָא לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק!
ג (ויקרא יט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְגוֹ' - פִּקּוּדָא כ"ג דָא לְכַבֵּד אָב וְאֵם. דְּאִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְמִדְחַל מֵאָבוֹי וּמֵאִמֵיהּ וּלְאוֹקִיר לוֹן. כְּמָה דְּאִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאוֹקִיר לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסִּטְרָא דְּרוּחָא דְּיָהַב בְּגַוִיהּ וּלְמִדְחַל מִנֵּיהּ הָכִי אִצְּטְרִיךְ לֵיהּ לְאוֹקִיר לַאֲבוֹי וּלְאִמֵּיהּ מִסִּטְרָא דְּגוּפָא דִּילֵיהּ וּלְמִדְחַל מִנְּהוֹן, דְּהָא אִינּוּן מִשְׁתַּתְּפִין בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעַבְדֵּי לֵיהּ גּוּפָא. וְהוֹאִיל וְאִינּוּן שׁוּתָּפִין בְּעוֹבָדָא - לִיהֱווּ שׁוּתָּפִין בִּדְחִילוּ וִיקָרָא.
ד כגוונא דא תלת שותפין אשתכחו לעילא ברזא דאדם. אדם קדמאה אף על גב דגופא דיליה הוה מעפרא - לאו מעפרא דהכא הוה, אלא מעפרא דבי מקדשא לעילא! אבא ואימא אשתכחו, ומלכא עלאה אשתתף בהדייהו ושדר ביה רוחא דחיי ואתברי. וכגוונא דא אשתכח כלא עילא ותתא. ועל דא אצטריך ליה לבר נש למדחל לקודשא בריך הוא ולמדחל לאבוי ולאמיה.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0