פרק ח: רעיא מהימנא · ח״ג פג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א בְּסִתְרֵי תּוֹרָה - אָדָם קַדְמָאָה לָא הֲוָה לֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא כְּלוּם. חַד צַּדִּיק עֲבַד שִׁמּוּשָׁא בְּנוּקְבֵיהּ, וְאִתְעָבִיד מֵהַהוּא שִׁמּוּשָׁא גּוּפָא חֲדָא דִּנְהִירוּ דִּילֵיהּ יַתִיר מִכָּל אִינּוּן מַלְאֲכִין שְׁלִיחָן לְעֵילָּא. וְכַד אִתְבְּרֵי הַהוּא גּוּפָא - מַלְכָּא עִלָּאָה שָׁדַר בְּהַהוּא צַּדִיק כ"ב אַתְוָון, וְאִשְׁתְּתַּף בַּהֲדַיְיהוּ, וְנָפַק לְעָלְמָא.
ב כֵּיוָן דְּנָפַק - חָמוּ לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְאַסְתִּימוּנְהוֹרַיְיהוּ - דְּתַפּוּחָא דְּרַגְלֵיהּ אַחְשִׁיךְ נְהוֹרָא דִּלְהוֹן. מַאי טַעֲמָא? בְּגִין דְּמֵעוֹבָדָא דְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא עִלָּאָה נָפַק. כֵּיוָן דְּחָטָא - אִתְחֲשָׁךְ וְאַזְעִיר גַּרְמֵיהּ, וְאִצְּטְרִיךְ לְגוּפָא אָחֳרָא בְּמִשְׁכָא וּבְבִשְׂרָא דִּכְתִיב וַיַּעֲשׂ ה' אֱלֹהִים לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם (בראשית ג). כְּהַהוּא שִׁמּוּשָׁא דַּעֲבַד הַהוּא צַּדִיק בְּנוּקְבֵיהּ - לָא אִשְׁתְּכַח מִקַּדְמַת דְּנָא וּלְבָתַּר דְּנָא. דְּהָא עַד לָא נָפַק לְצּוֹרֵף אוּמָנָא.
ג עַד דְּאָתָא חֲנוֹךְ, וְנָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאַרְעָא, וְאַבְרִיר פְּסוֹלֶת וְקַסְטוּרָא מִכַּסְפָא. וְכֵן בְּכָל אִינּוּן צַּדִּיקַיָּיא דִּי בְּאַרְעָא. לְבָתַר אִתְתָּקַּן הַהוּא אֲתַר, וְאִתְעָבִידוּ רוּחִין וְנִשְׁמָתִין בְּשִׁמּוּשַׁיְיהוּ, וְגוּפָא מִתַּתָּא בְּאַרְעָא. וְעַל דָּא בְּשׁוּתָּפוּ דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא בַּר נָשׁ אָתֵי לְעָלְמָא. וְאִצְּטְרִיךְ לְמִדְחַל לְאִינּוּן שׁוּתָּפִין וּלְאוֹקִיר לוֹן, כְּמָה דְּאִתְּמַר. עד כאן
ד אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ר' חייא פתח אל תפן אל קשי העם הזה וגו' (דברים ט כז). אל תפן - וכי מאן הוא דיימא למלכא אל תפן?! והא כתיב כי עיניו על דרכי איש (איוב לד כא), וכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיהו כג כד). והא בכלא אשגח קב"ה! וכל עובדין מסתכל ועייל בדינא על כלהו, אם טב ואם ביש, כמה דאת אמר האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע (קהלת יב יד). ומשה אמר אל תפן?!
ה אלא כמה בעי בר נש לאסתמרא מחובוי בגין דלא יחטי קמי מלכא קדישא! תא חזי בר נש דעביד מצוה - ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קב"ה ואמרה "אנא מפלנייא דעבד לי". וקב"ה מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה. עבר על פתגמי אורייתא - ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה "אנא מפלנייא דעבד לי", וקודשא בריך הוא מני לה וקיימא תמן לאשגחא בה לשצאה ליה. הדא הוא דכתיב וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו (דברים לב יט). מהו וירא? ההוא דקיימא קמיה.
ו תב בתשובה מה כתיב? גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב יב יג) - דאעבר ההוא חובא מקמיה בגין דלא יסתכל ביה, לאוטבא ליה. ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו. אמר רבי יוסי וכן מהכא משמע דכתיב נכתם עונך לפני (ירמיהו ב כב).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0