פרק יא: ח״ג פג ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ר' אבא פתח: פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך (תהלים פו טז). פנה אלי וחנני - וכי לא הוה ליה לקב"ה בעלמא שפירא כדוד דאיהו אמר פנה אלי וחנני? אלא הכי תנינן - דוד אחרא אית ליה לקב"ה והוא ממנא על כמה אכלוסין עלאין ומשריין. וכד בעי קב"ה לרחמא על עלמא - אסתכל בהאי דוד ונהיר ליה אנפין, והוא נהיר לעלמין וחייס עלמא.
ב ושפירו דהאי דוד נהיר לעלמין כלהו. רישיה - גולגלתא דדהבא, אתרקימת בשבעה תכשיטי זינין דדהבא, והא אוקמוה. וחביבותא דקב"ה לקבליה. ומסגיאות רחימותא דיליה גביה - אמר ליה לקב"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה בגין דאינון שפירן בכלא. כמה דאת אמר הסבי עיניך מנגדי וגו' (שיר ו ה) - הסבי עיניך מנגדי - דבשעתא דאלין עיינין מסתכלי ביה בקב"ה כדין מתערין בלביה קסטין דבלסטראי ברחימותא עלאה. ובסגיאות שלהוביתא דרחימו עלאה לגביה אמר הסבי עיניך מנגדי - אסחר עיניך לסטר אחרא מני דאינון מוקדין לי בשלהובי רחימותא! ועל דא כתיב ביה בדוד והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי (שמואל א טז יב). ובגין ההוא דוד עלאה שפירא - רחימא ותיאובתא דקב"ה לאדבקא ביה - אמר דוד פנה אלי וחנני.
ג כגוונא דא - ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (בראשית כז כז) - משמע דעאל עמיה עם יעקב גנתא דעדן דאיהו שדה דתפוחין קדישין. וכי היך יכיל גנתא דעדן לאעלא עמיה?! דהא גנתא דעדן כמה רב הוא בפותיא ובארכא, כמה זינין דבייתין עלאין קדישין דרגין על דרגין מדורין על מדורין אית תמן?!
ד אלא גנתא אחרא עלאה קדישא אית ליה לקב"ה, וההוא גנתא - רחימותא דיליה, ואתדבק ביה. ולא אתנטיר אלא לקב"ה בלחודוי דהוא עייל ביה. ודא אחסין קב"ה לאשתכחא תדיר עמהון דצדיקייא, וכל שכן לאשתכחא ביה ביעקב. ודא זמין ליה קב"ה לאעלאה עמיה לסייעא ליה.
ה כגוונא דא אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו' (בראשית כח יג). תנן מלמד שנתקפלה לו ארץ ישראל. וכי ארץ ישראל דאיהי ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה - היך אתעקרת מאתרה ויתבה תחותוי?! אלא ארץ אחרא עלאה אית לקב"ה ו'ארץ ישראל' אקרי. והיא תחות דרגא דיעקב דקאים עלה. ואחסין לה קב"ה לישראל בגין רחימותא דלהון, לדיירא עמהון ולדברא להון ולאגנא להון מכלא, ואקרי ארץ חיים.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0