פרק יג: ח״ג פג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר ר' חייא בקדמיתא - אנכי ה' אלהיך, זכור את יום השבת, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב בלישנא יחידאי. והכא אני ה' אלהיכם, איש אמו ואביו תיראו,ואת שבתותי תשמרו, אל תפנו אל האלילים בלישנא דסגיאין?! אלא תא חזי מיומא דהוו ישראל שכיחין בעלמא - לא אשתכחו קמי קב"ה בלבא חד וברעותא חדא כמה בההוא יומא דקיימו בטורא דסיני! ועל דא כלא אתמר בלשון יחידאי. לבתר בלישנא דסגיאין דהא לא אשתכחו כל כך בההוא רעותא.
ב רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לר' יוסי בר"ש בן לקונייא חמוי. והוו עמיה ר' חייא ור' יוסי. כד מטו חד בי חקל - יתבו תחות אילנא חדא. א"ר אלעזר: כל חד לימא מלה דאורייתא! פתח ר' אלעזר ואמר ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע (הושע יג ד). לא כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים אלא אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים. וכי מארץ מצרים הוה להו מלכא ולא מקדמת דנא?! והא כתיב ויאמר יעקב אל בניו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם, וכתיב ונקומה ונעלה בית אל. ואת אמרת מארץ מצרים?!
ג אלא מן יומא דהוו ישראל בעלמא לא אשתמודעו יקרא דקב"ה בר בארעא דמצרים. דהוו בההוא פולחנא קשיא וצווחו לקבליה ולא אשתנו מנמוסא דילהון לעלמין. ותמן אתבחינו אבהתנא כדהבא מגו שפכה. ועוד דהוו חמאן בכל יומא כמה חרשין כמה זינין בישין לאטעאה לון לבני נשא - ולא סטו מארחא לימינא ולשמאלא. ואע"ג דלא הוו ידעי כל כך ביקרא דקב"ה. אלא הוו אזלין בתר נמוסי אבהתהון.
ד ולבתר חמו כמה נסין וכמה גבוראן ונטל לון קב"ה לפולחניה. ובגין דכלהו חמו כמה נסין ואתין בעיניהון וכל אינון אתן וגבורן - אמר ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים - דתמן הוה באתגלייא יקרא דיליה. ואתגלי עלייהו על ימא וחמו זיו יקרא עלאה דיליה אפין באפין. דלא תימרון אלהא אחרא הוא דמליל עמנא, אלא אנא הוא דחמיתון בארעא דמצרים! אנא הוא דקטלנא סנאיכון בארעא דמצרים! אנא הוא דעבדנא כל אינון עשר מחאן בארעא דמצרים! ובגיני כך ואלהים זולתי לא תדע - דלא תימא דאחרא הוא אלא אנא הוא כלא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0