ח״ג קעח ע״א

פרק ח: ח״ג קעח ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד וגו' (במדבר יח כג). רבי אבא פתח היושב על חוג הארץ וגו' (ישעיהו מ כב). תא חזי כד בעא קב"ה למברי עלמא - סליק ברעותא קמיה וברא ליה באורייתא, ובה אשתכלל. הדא הוא דכתיב בהכינו שמים שם אני (משלי ח כז), וכתיב ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל). והא אוקמוה אל תקרי 'אמון' אלא 'אומן'.
ב כד אתי למברי אדם והא אתמר אמרה תורה: "וכי למגנא אתקריאת ארך אפים ורב חסד?". בההיא שעתא דנפיק אדם לעלמא הוה זיו פרצופא דיליה מעילא ומתתא, והוו דחלין מניה כל בריין ואוקמוה. תא חזי לא אתקיים עלמא ולא אשתלים עד ההיא שעתא דנפק אדם בשלימו דכלא, ואתקדש יומא ואתתקן כרסייא קדישא למלכא. כדין אשתלימו עלאי ותתאי ואשתכחו חדוון בכלהו עלמין.
ג בההיא שעתא דבעא יומא לאתקדשא - הוו נפקי רוחיהון דשדין לאתברי גופא דלהון. ואתקדש יומא ולא אתבריאו. ואשתאר עלמא כמה דאתפגים מעבידתא ואתחסר! כיון דאתקדשו ישראל ואשתלימו בדרגיהון, ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא - כדין אשתלים ההוא פגימא דעלמא דמסטר שמאלא!
ד ועל דא בעאן לאתדכאה ליואי, וכדין כלא אתכליל בימינא ועלמא לא אתפגים. ובגין כך כתיב ועבד הלוי הוא - הוא אשלים לסטר שמאלא, הוא אשלים לפגימו דעלמא. ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קב"ה עלמא! ליואה בארונא אשלים לכלא. מאי בארונא? בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא - אשתלים כל ההוא פגימו על ידיה.
ה ההוא לעילא לשמאלא - הוא אתכליל בימינא. תו הוא - דא עתיקא. אלמלי דינא לא אשתכח בעלמא - לא הוו ידעי בני נשא מהימנותא עלאה, ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא. פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד ליה? הוי אומר דא ליואה!
ו תו ועבד הלוי הוא - כמה דאת אמר כי ה' הוא האלהים (דברים ד לה) - הוא אשלים שלימותא למיהוי כלא חד. הוא - פשיטא לקבלא לכנסת ישראל, כמה דאת אמר שמאלו תחת לראשי (שיר ב ו), בגין לחברא זווגא כחדא. מאן אתער רחימותא? הוי אומר הוא. תו הוא - כמה דאת אמר הוא עשנו ולא אנחנו עמו (תהלים ק ג). בגין כך - הוא לתתא הוא לעילא, הוא אתגלייא הוא סתים, הוא אלהים.
ז ר' יצחק אמר זמין קב"ה לאנהרא לסיהרא כנהורא דשמשא, ונהורא דשמשא יהא על חד שבע זמנין. הדא הוא דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' (ישעיהו ל כו), וכתיב לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף (ישעיהו ס כ), וכתיב לא יהיה לך עוד השמש וגו' (ישעיהו ס יט): (אין זהר בדף זה אלא רק רעיא מהימנא)
ח כל פטר רחם לכל בשר וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה (במדבר יח טו) - פקודא דא לפדות פטר חמור, לפדות לעלמא דאתי. ואי קודם דאזיל לההוא עלמא לא יפדה נפשיה ורוחיה ונשמתיה באורייתא - עתיד לאחזרא להאי עלמא כדבקדמיתא. ישוב לימי עלומיו (איוב לג כה). ולקבל נפשא ורוחא ונשמתא
ט כתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג כט). וישראל בגין דפדיון דלהון הוה בלא תורה (דאיהו כסף - כסופא דעלמא דאתי) - אהדרו תלת זמנין אחרנין בגלותא. ובפורקנא בתרייתא - דפורקנא דלהון יהא באורייתא - לא יהדרון לעולם בגלותא! אתו רבנן ובריכו ליה. ואמרו: רעיא מהימנא! קודשא בריך הוא יפדה לך! וכל ישראל יפדון על ידך! ותתחדש עמהון, ואינון עמך!

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0