רב מתיבתא · ח״ג קסד ע״ב

פרק טז: רב מתיבתא · ח״ג קסד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא. גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר. וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל. ותרין נשרין - דא מסטרא דא ודא מסטרא דא - נטלי ליה בידייהו.
ב כד סליק מלכא משיחא - מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא. בשעתא דישרי למקרי - יתפתח פתחא אחרא, ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא דכתיב וישלח את היונה - היונה - ההיא דאשתמודעא! ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא, אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא.
ג ובשעתא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד - לא ידע בר נש לאן אזלת! והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא. ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא. מטי ולא מטי. וכדין כתיב תשית לראשו עטרת פז (תהלים כא ד).
ד וכיון דיקרי מלכא משיחא בספר תורה - יקומון תרין נשרין, דא מכאן ודא מכאן. ויונה מאיך. ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה. ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה. ויונה תבאת. ועטרה בפומה. ויקבלון לה אלין תרין נשרין.
ה דוד מלכא - זית רענן אקרי קמיה קב"ה דכתיב ואני כזית רענן בבית וגו' (תהלים נב י). עלה זית - דא מלכא משיחא בריה דדוד! ודא איהו דרמיז יונה דא ביומוי דנח דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח יא) - ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה. במה? בפיה! דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה. והאי דכתיב טרף ולא "טרפה" - אלא כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא - יונה דכר הוה! מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא. וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר דא (חסר המשך המאמר)
ו מגדל דא כד תב לאתריה - נהיר כנהירו דעינא דשמשא, דכתיב כסאו כשמש נגדי (תהלים פט לז). ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה, בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור דקא מצפצפאן כד סליק צפרא. צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו!
ז לעילא מכלהו - זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא; סלקי ונחתי, נחתי וסלקי, לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0