רב מתיבתא · ח״ג קסה ע״א

פרק יז: רב מתיבתא · ח״ג קסה ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אי חסידא קדישא! בשעתא דאתוון פרחין - חמי בר נש מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו וגו'. אהדרו אתוון רברבן כמלקדמין - בטשי אתוון זעירן בהו ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן, ומתחזי מנייהו דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'. וכן כל עובדא דבראשית! פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין! זכאה עמא דכל דא מחכאן! -
ב אי חסידא קדישא! מאן דנטיר ברית - שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא. ואי תימא מאן נטיר ליה לאחורא? הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה! ומאן איהו? צדיק עלאה ברחימו סגי! עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין! זכאה מאן דנטיר ברית דא! ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא! מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באמצע - אבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו. ודא כד איהו אחרי ה'.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0