פרק יט: רב מתיבתא · ח״ג קסה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א כל אינון נטורי קיימא קדישא דבעון לאתחזאה קמי מלכא - ודאי לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא. ועל דא יראה כל זכורך - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא: זכורך ולא "זכרך" - דהא "זכר" כתיב ולא "זכור". מאי זכורך? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה - אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתבח בהו ודכיר לון תדיר! ועל דא זכורך - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא! דלית שבחא קמי מלכא עלאה אלא במאן דנטיר קיימא דא!
ב ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי? אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית; קדמאה לכל פקודין דאורייתא. ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל ברית. יצחק קביל ברית. יעקב הוה שלים מכלהו - ועל דא כתיב ביה ויעקב איש תם - שלים מכלא.
ג אברהם תמים אקרי, ולא הוה כל כך שלים. אבל תם - שלים מכלא. מה כתיב בנח? איש צדיק תמים היה בדורותיו - דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא: בכל אתר דכתיב תמים - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית. ובגין דנטר ברית אקרי תמים בדורותיו. מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו.
ד ועל דא כתיב את האלהים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה?! אבל כל מאן דנטיר ברית קדישא - אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה! ובגין כך תמים תהיה עם ה' אלהיך. תמים תהיה - ולבתר עם ה' אלהיך - בזווגא חדא! דכיון דנטיר ברית דא - עם ה' להוי ולא אתפרש מניה!
ה באברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים - גזירו דאת קיימא. התהלך לפני - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא - ארח כשר איהו. והא כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ושלחתי לפניך מלאך!? לאברהם דלא הוה גזיר - דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב "היה תמים והתהלך לפני", אלא התהלך לפני - דלא יאות אנת עד שתהא תמים. וכן בכלהו. כיון דבר נש תמים ונטיר ליה - מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה. כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב כי שב מאחרי.
ו נח - גזיר הוה ותמים, פריעה לא הוה ביה. ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב? את האלהים ולא "אחר האלהים". לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה? את האלהים - סמיך ליה. ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כל כך.
ז בישראל כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'. כיון דאמרו ישראל המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים - כביכול אתחלש דעתא. כתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר)
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0