רב מתיבתא · ח״ג קסז ע״א

פרק כד: רב מתיבתא · ח״ג קסז ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א השתא רבי נהדר למלין קדמאין! וכד נהדר לאתרין - נִטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה, ונימא קמך. זכאה חולקך! דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין, מעילא ומתתא, מהאי עלמא ומעלמא אוחרא! אמר ר' שמעון: מלה חדא בעינא למנדע, אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא - אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן? אמר ליה: אי רבי אי רבי! בדא אית לן רזא יקירא, בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד ואתכסי מנייהו ואזל ליה,
ב ולפום שעתא תב לגבייהו. אמר לון: זמינא הוינא למיעאל, והוו כלהו בעטורא חדא, דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן, ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן. והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא. ושמעו כולהו צדיקייא דתמן, והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו. ודא חבראי אצטריך למהך תמן - דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר: "טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך". פרחו תרוייהו,
ג ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דחמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא - קם ופרח ההוא פתקא מניה. והא אינון תרווייהו אתיין. אמר ליה: "קום רבי! זכאה חולקך! קום! בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין. כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי". "ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן ואמר: "שאילו בשלמיה דבר יוחאי! אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין - לית מאן דיקרב לגביה. זכאה איהו!"
ד רבי רבי! כד פרחנא מגבך עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן, ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא. שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה: לא תצטער רבי על דא! אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה. דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא.
ה וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא, כד מטא לחד מלה - ידע האי בר נש דיתכשל ביה - ואמר לחברייא "שתוקו לא תימרון מדי". ובגין דשתיקו חברייא - אתכשל בההוא מלה ואכסיף. וההוא כסופא דגרים האי בר נש - דיינין ליה בהאי דינא קשיא, בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0