פרק כח: רב מתיבתא · ח״ג קסח ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א אמר ליה: אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. אמר ליה: אימא! אמר: קלא דהדרא בעינא למנדע! בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא - והדרא קלא אחרא ולא ידיע. אמר ליה: אי חסידא קדישא! על מלה דא כמה קלין אתערו, וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא! וכד נחת רב מתיבתא אמר "הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא - ורזא יקירא איהי!".
ב תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין - בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין. אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין - לא אתאבידו.
ג ואינון תלת - קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא - ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא, מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה - ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא, מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה - ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.
ד אי חסידא קדישא! כמה מלה דא רבא ויקירא! אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן? אלין קלין דצערא אינון, ואזלין ומשטטי באוירא, ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא, ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד יהיב בר נש קלא - אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דבר נש. היאך יתער? במחאה! כד מחי בר נש מחאה - אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא, ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא, זינא בתר זיניה.
ה ועל דא ביומא דראש השנה קול שופר אתער קול שופר אחרא - זינא בתר זיניה אזלא! ארחיה דנחש לביש איהו - לקטלא ולמחאה. לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה - ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה - כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה. ורזא דא איהו טמירו.
ו אמר ר' שמעון: ודאי מלה דא מלה סתימא היא! ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא? אמר ליה: שלמה מלכא מנדע ידע - ולא כל כך. אבל מה דלא ידע - ההוא קלא מה תועלתא אית בה, והיך יתבא.
ז ורב מתיבתא הכי אמר: דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא, ומשטטא באוירא. וכל חד מתפרש דא מן דא. וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה - יתבא כמיתא. וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו, וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי, ואודעין מלה. ודא איהו אוב מארץ (ישעיהו כט ד). ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט!
ח כד בר נש אתער קלא - מיד אתער ההוא קלא! ולית ליה רשו לארכא יתיר - אלא כעין ההוא קלא דאתער בר נש, ולא יתיר. ואי אריך בר נש קליה - איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא, בגין דלא יכיל לארכא. מאי טעמא? בגין דכד נפק בקדמיתא - אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, והשתא דעאל תמן - לא יכיל לארכא קלא - דהא לית ליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא.
ט חדי רבי שמעון ואמר: אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא - די לי למהוי חדי! דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא! אמר ליה: אי חסידא קדישא! אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא - תהא חדי יתיר!
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0