רב מתיבתא · ח״ג קעב ע״א

פרק לח: רב מתיבתא · ח״ג קעב ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א לתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין - נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה, ואיהו ברזא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא. כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא - נחית הוא ורתיכוי, ולבושא קדמאה דקא נקיט - תבנית שור - דיוקנא דשור. וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור - כלהו דיליה!
ב ועל דא כתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו כ). מהו אוכל עשב? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה - מתמצית דלחם ושבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא... (חסר) - ולא יאות ליה למהוי תמן
ג מדוכתייהו. ואלין יתבין בדוכתייהו. עד לא נפקי אלין - זמינין אלין. נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין. לית להון שכיכו לעלמין.
ד כד אסתכל בר נש בהאי היכלא - מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר. אסתכל יתיר - אתחזי רב. תו אסתכל - אתחזי יתיר רב! כל מה דאסתכל - הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה! עד דדמי באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא!
ה עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון. מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה - בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין, ונהורין מנצצן. אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא...

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0